מערכת שבתוןהביטוי "אשתו כגופו", מקבל משמעות ייחודית בהלכות החנוכה. אף שהנשים מחויבות במצות נר חנוכה, שאף הן היו באותו הנס, אישה נשואה אינה מדליקה (גם למנהג האשכנזים), מאחר ש"אשתו כגופו", ואין לה צורך בנר משלה. לא נאמר "בעל כגופה", ולכן הנר יודלק ע"י הבעל ולא על ידה.
אולם בזמן הזה, שנשים משמשות כמנכ"ליות, רופאות, שרות, ובשאר עמדות מפתח, אולי אינן בטלות לבעליהן (שלעיתים מעמדם המקצועי או ההשכלתי, נמוך משלהן), ותדלקנה לעצמן? או לכל הפחות, תתקיים שוויוניות, ולעיתים תדליק האישה את הנר?
הטיעון הנ"ל, עולה השכם והערב במחוזותינו, בהקשרים שונים (פוסקות הלכה ודיינות, מניינים שוויוניים, דיני צניעות…), תוך כדי ניסיון למצוא עיגון הלכתי ל"חיזוק" מעמדה של האישה, בעולם התורני.
אולם, אין זה סוד שהתורה אינה שוויונית!!! זאת נאמר ללא כחל ושרק, מבלי להתפתל, וללא התנצלות. האישה היא עזר כנגדו, ולא להפך, האישה פטורה מהמצוה המשמעותית ביותר – תלמוד תורה, לכל דבר שבקדושה נמנים דווקא עשרה גברים, והיא אינה כשירה לכהן ברוב התפקידים (תורה כהונה ומלכות).
א"כ האם לפי התורה, נשים הן סוג ב'? ודאי שלא, אין ערכן פחות משל האיש, אין שכרן מועט, הן זוכות לכתר שם טוב שעולה על גבי כתרי תורה, כהונה ומלכות (אבות ד, יג). ישנן נשים גדולות וחכמות, עוד בטרם צצו אצלנו המגמות השוויוניות, אולם אין גאוותן בתורתן, אלא בהתבטלות שלהן לרצון ה'. כתר תורה שלהן, הוא במסירותן לגדל בעליהן ובניהן לתורה, כתשובת חז"ל לשאלה – נשים במאי זכיין (ברכות יז). גאוותן, בהבאת חיים לעולם, בקיום האומה, ובחינוך הדורות הבאים. אין האיש צריך להשאיל לה את תפקידו, מעלתה גדולה בלאו הכי.
האיש והאישה הם יחידה אורגנית אחת, שבה הם ממלאים תפקידים שונים, מתוך התאמה למבנה האישיותי והרוחני השונה שלהם, שלא ניתן להתכחש לקיומו. לכן רואים בצורה עקבית כי ההלכה והמנהג בישראל מדורי דורות, מחלקים באופן ברור בין המינים. כשהשורשים לכך מצויים בתורת הסוד, בה יש חלוקה ברורה בין אבא לאמא ובין זכר לנקבה, בין חכמה לבינה ובין חסד לגבורה, בין משפיע למושפע ובין קודב"ה ושכינתיה. שינויים טכניים שקיימים בעולם החול (ושיש לדון אם הביאו ברכה לעולם או חלילה להפך), לא ישפיעו מהותית על העולם הרוחני.
הניסיון למוטט את המבנה המסורתי של היהדות, מתוך טענה שאין להתעלם מהתמורות שהעולם עובר, ושלהן יש להתאים את קיום התורה, לא יצלח. כשם שמגמות ל"יישר" את התורה עם התפיסות המערביות הנקלטות בקרבנו אגב חיכוכינו המתמיד עם תרבות המערב, לא יצלחו. זאת משום שהאמת האלוקית האובייקטיבית והאידיאלית, אינה בת חלוף, ולבסוף תתגלה.
אכן, אין להתעלם מהמתרחש בעולם, ובציבוריות הישראלית, העבודה הרוחנית המוטלת על האומה ומנהיגיה, חייבת לקחת בחשבון את הנעשה מחוץ לכותלי בית המדרש. אולם, את המגמות צריך לקבוע מבפנים, ולשם להביא את האומה, ולא להפך. אנו מכירים את החולשות האנושיות בפרט בדורנו, את ההתמקדות החולנית בהעלאת "רמת החיים", את ההחצנה, את העיסוק הרב בתרבות זולה וזרה, את הפער בין עולמנו לבין הקדושה. רבנים מנסים ובצדק, לתת לכך מענה, ע"מ לאפשר צורת חיים זו בתוך מסגרות הלכתיות. אולם לא לשם נושבת רוח התורה, ואת פך השמן הטהור, יש לשמר ממגע של עולמות זרים, ע"מ להדליק ממנו את האורה האלוקית האידיאלית.
וכן כתב הראיה"ק זצ"ל – "חלילה שישפיעו החיים שחוץ לביהמ"ד בקלקולם על כח חיתוך ההלכות וההדרכות הצריכות לצאת דווקא מביהמ"ד מקום התורה… צריך אמנם לעניין התורה והדרכתה לדעת ערך החיים ותביעותיהם האמתיות בצרכים הראויים המביאים את הטובה השלמה לעולם, אבל לא להיות נפעל מסדרי החיים המקולקלים מצד היותם כך בפועל באשמת נפילת הדורות, וחלילה לערב אותם בצד מה בהכרעת עניני תורה והנהגות כלליות באומה, שהיא עם קדוש לה' ".
(מקץ-חנוכה תשע"ו)
