הקשר בין נרות חנוכה ובעיות החברה

נקווה שכשם שאנו מדליקים את הנרות, כך הם ישובו וידליקו אור ואהבה אצלנו בנשמות, ויקדמו נתינה, אחדות ושלום בין ממוני הציבור ונבחריו ובין כל הבריות

בין עולם ההלכה ועולם המוסר יש במקרים רבים זיקה ברורה ובמקרים אחרים היא רמוזה. בין השיטין של הלכות חנוכה, מופיעות הלכות רבות שעקרונות מוסר בהן אחוזות כאש בשלהבת. להלן אציג כמה דוגמאות שעניינן בתחום החברתי.

ההלכה קובעת שאם יש לאדם שמן בכמות מצומצמת ואילו לחברו אין שמן כלל, עליו להסתפק בהדלקת נר אחד בכל לילה, ולתת את יתר השמן לחברו (שולחן ערוך תרע"א). גלומה בהלכה זו הנחיה מוסרית ששורשיה בכלל הידוע: "כל ישראל ערבים זה לזה", ולפיה מוטב שתוותר על ההידור שלך כדי שגם האחר יוכל לקיים את המצווה. עיקרון זה של נר חנוכה צריך להאיר בחיינו הן בתחום הרוחני והן בעולם החומר. בשניהם אל יהדר אדם במה שיש לו ויתעלם מצרכי חברו שאין לו. בתחום הרוח והמצוות: אדם צריך לתקן את עצמו, אך בה בעת גם מצבו של האחר צריך להיות מעניינו. בעולם החומר: "חייך קודמין לחיי חברך", אבל המותרות שאתה מהדר בהם את ביתך לא בהכרח  קודמות.

בהמשך לכך נזכיר את ההלכה שאומרת: "אסור להרצות מעות (כלומר: לספור כסף) כנגד נר חנוכה" (שבת, כ"ב, א'). כוונת הגמרא ללמד שאסור להשתמש באור הנרות לצרכי חולין, אולם דומה שלא במקרה היא בחרה להמחיש דין זה דווקא באמצעות הדוגמה של מניית מעות. חכמים רצו, כנראה, לרמוז לנו שכדי להפיק השראה מנרות חנוכה, יש להימנע מהריצה אחר הכסף.

מי שמנצל אפילו את אור הנרות כדי להתעסק בכספו, מן הסתם להוט מדי אחרי הצלחה כלכלית אישית, ולא יהיה קשוב ללהט הנרות ששלהבתן לוחשת על וויתור של יחידים למען הכלל, וויתור שבאמצעותו זוכים לנסים.

הלכה אחרת אומרת: "מדליקין מנר לנר" (שו"ע תרע"ד, א). הנרות מסמלים, כידוע, גם בני אדם, כמו שנאמר: "נר ה' נשמת אדם" (משלי כ, כז). כל אדם צריך להשתדל לבצע הדלקה גם בנשמת חברו, להקרין מהאור הפנימי ומהחום שבאישיותו על הזולת. כאשר כל נר משתדל להעביר מהשלהבת שלו לאחרים, נוצר אקלים חברתי של חמימות הדדית המביא אור ונועם לכול. האדם דומה לנר גם במובן זה שכאשר הוא מדליק נר אחר אין הוא מאבד דבר מעצמו. ככלל, שלושה דברים יכול אדם לתת מעצמו ואינו מחסר מעצמו דבר: א. לב מעניק אהבה והיא לא תכלה בלבו. כך כל ילד שנולד מקבל את אהבת הוריו, מבלי שנחסרת אהבה מאחיו. ב. המכבד את חברו הרי זה מכובד ואף אם יכבד כל אחד ואחת כבודו לא יפחת. ג. נר ונשמת אדם הנותנים לאחר מאורם, אורם רק  מועצם. נתינה והדלקה מנר לנר חיוניים לפיתוח חברה בריאה ומוסרית, ובמיוחד בתקופה לא פשוטה מבחינה כלכלית וחברתית.

בהמשך לשיטתנו אפשר לזרות אור חדש על ההלכה שקובעת כי אם אין ידו של אדם משגת לקנות נרות הן לשבת והן לחנוכה, עליו לקנות נר לשבת, וזאת "משום שלום בית" (שו"ע תרעח). נר שבת נועד, כידוע, להשכין שלום בבית, שכן במקום חשוך שוררים מתחים וכעסים, ומריבות מתרבות והולכות. דברים אלה נכונים לא פחות כלפי בית ישראל כולו. זכר הגבורה והניצחונות במלחמה, זכר המאבק ביוונים ובמתייוונים וזכר נס פך השמן שדלק שמונה ימים, כל אלה נדחים מפני נרות שבת, שבאים להפיג כעסים ומתחים ולהביא לשלום בית.

בימים אלה הבית הלאומי שלנו זקוק בדחיפות לחיזוק שלום הבית. קיום דעות שונות ומפלגות שונות עשוי להיות מבורך, ונרות חנוכה מלמדים אף על כך, שהרי כל נר צריך להיות ניכר בפני עצמו וחשוב שלא יתמזג עם חברו. עם זאת, כל נר צריך להבליט את עצמו על ידי הלהבה והאור המיוחדים לו, ולא באמצעות המסת הנר האחר וביטולו.

גם בחיים הציבוריים מותר וראוי לכל מנהיג ולכל סיעה להדגיש את האור שהם רוצים להביא לעם ולמדינה, אולם כשהם מנסים להמיס זה את זה ולהמאיס עצמם זה על זה, נוצרת אבוקה גדולה, ואסור להדליק באבוקה.

המסרים הסימבוליים של הלכות חנוכה, תמיד חשיבותם עצומה לחברה, וביתר שאת בחנוכה השנה. נקווה שכשם שאנו מדליקים את הנרות, כך הם ישובו וידליקו אור ואהבה אצלנו בנשמות, ויקדמו נתינה, אחדות ושלום בין ממוני הציבור ונבחריו ובין כל הבריות.

(מקץ תשפ"ג)