הרב ד"ר משה רט (מכון עולמות)אחד הדברים שמפחידים ביותר את האדם הוא השעבוד ואובדן החירות. האדם רוצה לבחור בעצמו, להחליט בעצמו, לנהל את חייו וכן הלאה. התפיסה התרבותית הרווחת ביותר כיום, הליברליזם, פירוש שמה הוא "חופש".
אבל האמת היא, שהבעיה עם השעבוד לאחרים אינה עצם השעבוד, אלא רגשות ההתנגדות שהוא מעורר באדם. כשמכתיבים למישהו לעשות משהו, פעמים רבות הבעיה שלו אינה עם המעשה עצמו – אולי הוא אפילו היה עושה אותו בכל מקרה – אלא עם זה שמישהו מבחוץ כופה אליו. אפילו אם יכריחו מישהו לעשות את הדברים שהוא הכי אוהב, יפריע לו שמכריחים אותו לעשות אותם. זו אחת הסיבות לכך ש"גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה", שכן מי שמצווים עליו לעשות משהו, צריך להתגבר על ההתנגדות הטבעית שיש לו לציית לציוויים מבחוץ.
מדובר אמנם בנטייה פסיכולוגית חזקה, אבל האדם יכול להחליט להתגבר עליה. הוא יכול להחליט ברגע אחד שהוא מוותר על כל הרצונות האישיים שלו – וכופף את עצמו לחלוטין לרצונו של מישהו אחר. הוא יכול להשתמש ברצון שלו כדי לוותר על כל הרצונות האחרים, פרט לאחד – הרצון לציית לאדון.
מרגע זה והלאה, האדם לא יסבול מהיותו משועבד. להפך, הוא ירגיש תחושה מופלאה של שחרור וחופש, שכן באמצעות ביטול רצונותיו האישיים הוא השתחרר מכל הדחפים והתשוקות שלו, מההתלבטויות והספקות. כל מה שעליו לעשות הוא לציית לאדוניו, ואין עליו שום אחריות מעבר לזה. באופן פרדוקסאלי, העבדות מתגלה כחירות – חירות מהאישי, מהסובייקטיבי, מחוסר הוודאות. העבד משתחרר מהכבלים הללו כשהוא מפשיט מעל עצמו את כל זהותו האישית, והופך להיות משהו אחר, חזק יותר.
היו בהיסטוריה דוגמאות לאנשים וקבוצות שביטלו לחלוטין את רצונם כלפי אדונם, ומצאו את סיפוקם הגדול ביותר בצייתנות ללא עוררין. כך למשל היו הקוזאקים של הצאר ברוסיה. לפקודתו של הצאר הם היו ששים ושמחים להסתער לקרבות מסוכנים ולסבול תנאים קשים, כשהם שמחים על הזכות שניתנה להם לשרת את הצאר. בין אם פקודותיו הובילו אותם לתענוגים והנאות, ובין אם הוא ציווה עליהם להתייסר ולהתענות, הם היו מאושרים על כך שיכלו למלא את פקודתו, ולא חפצו בשום דבר מעבר לזה.
וכמו שהדוגמא הזו ממחישה, השעבוד יכול להעניק לאדם לא רק אושר ותחושת חירות, אלא גם את היכולת לעשות דברים שלעולם לא היה מצליח לעשות מרצונו החופשי. רבים היו טוענים לפני הגיוס שאין סיכוי שיצליחו לעבור מסע אלונקות של עשרות קילומטרים, לשרוד בתנאים קשים, וכן הלאה. הם לא היה מנסים אפילו. אבל כאשר מפקדיו מכריחים אותו לעשות את זה – פתאום מגלה האדם שיש בו כוחות שהוא לא ידע על קיומם, והופך להיות מנער עדין ללוחם קשוח. כל זה רק בזכות הכפייה והשעבוד.
יתרון נוסף שמעניק השעבוד לאדם הוא המיקוד. במצב חופשי, האדם צריך לנווט בין מערכות רבות שונות – צרכיו הגופניים והנפשיים, ציפיותיהם של הסובבים אותו, המוסכמות החוק ועוד. הצורך לשקול ולהכריע בין כל כך הרבה דרכי פעולה אפשריות, והספק שמא הוא אכן עושה את הדבר הנכון, מבלבלים את האדם ומוציאים אותו ממיקוד. לעומת זאת, אם הוא משועבד, הוא ממוקד בדבר אחד ויחיד – בפקודת אדונו – ומתעלם מכל דבר אחר. זה הופך אותו להרבה יותר נחוש, מדויק ויעיל.
אנשים חוששים בצדק מפני מצב בו הרבים מבטלים את רצונם מפני רצונו של יחיד. זה עלול להוביל למעשי זוועות. אבל גם האפשרות ההפוכה, לפיה כל אחד מתעקש לבטא את רצונו האישי, יכולה להוביל להרס לא פחות. לרצון שלי אין שום עדיפות אובייקטיבית רק מפני שהוא שלי; כל השאלה היא האם קיים מישהו עליון יותר שראוי שאבטל את רצוני מפני רצונו – מישהו כמו הקב"ה.
(ויגש תשע"ו)
