מערכת שבתוןאביו וזקנו, כבוד מי קודם?
הרב עמיעד גלזר, רב קהילת 'חזון נריה', וראש כולל 'אורות נחמיה', אלעד
כתב הרמ"א (יו"ד רמ, כד) – "י"א דאין אדם חייב בכבוד אבי אביו (מהרי"ק). ואינו נ"ל, אלא דחייב בכבוד אביו יותר מכבוד אבי אביו". וראייתו מהנאמר בפרשתנו – "וַיִּזְבַּח (יעקב) זְבָחִים לֵאלֹקֵי אָבִיו יִצְחָק", וכפירוש רש"י – חייב אדם בכבוד אביו יותר מבכבוד זקנו, לפיכך תלה ביצחק ולא באברהם.
מהו המקור לחיוב לכבד את זקנו, הלא אין פסוק או אף דרשת חז"ל שמצווים כן? בספר החרדים נכתב, שדין זה נובע מהכלל ש"בני בנים הם כבנים", וא"כ, גם הסב הוא מעין אב, והחיוב לכבדו הוא עצמי, ואינו נובע מהכבוד שצריך לרכוש לאביו. ואילו השדי חמד למד שמאחר שריבתה התורה לכבד אשת אביו, ובעל אמו (כתובות קג, א), קל וחומר הורי אביו ואימו. וכמו שמצינו שהחובה לכבד את אשת אב ובעל האם, היא מחמת שצריך לכבד את הוריו (רמב"ם ממרים פ"ו, טו), כן את זקניו יכבד, משום שזה בכלל כבוד הוריו.
הבדלים רבים נובעים ממחלוקת החרדים והשד"ח, במקור הדין. הנה, לצד שכבוד הסב הוא מחמת כבוד אביו, אינו חייב לכבד הסב אלא בחיי האב, וכן אם מחל האב או שאינו רוצה בכבוד אביו, אזי פטור הנכד. וכן אם האב רשע שאינו חייב בכבודו, אינו צריך לכבד גם את זקנו. ובכל אלו חייב בכבוד זקנו, אם חיובו עצמי ובלתי תלוי באב, כחרדים.
השלכה נוספת היא סדר הקדימה בחלוקת הכבוד. אם כבוד זקנו נובע מכך שבזה מכבד את אביו, בודאי שהאב קודם. אך אם החיוב עצמי, אולי הסב קודם, לפי שאתה ואביך חייבים בכבודו, כמו שנא' בגמ' ביחס לכיבוד אב ואם, שהאב קודם מאחר שגם האם חייבת בכבוד בעלה. אך דבר זה הרי מנוגד לדברי רש"י ופסק הרמ"א, שהאב קודם לזקן?
וניתן ליישב כתשובה מאהבה ח"א, קעח שכתב שדווקא ב"מעמד שלשתם", אם אומרים לו שניהם "השקני מים", מאחר שעל אביו להשקות לאביו הזקן מפאת כיבוד אב, א"כ אם מזג לו בנו, יצטרך הוא לתת תיכף לאביו הזקן, לכן יקדים הנכד לתת לסב, ובזה מקיים כבוד שניהם כאחד. שהגם שמקדים זקנו לאביו, זהו בעצמו מכבוד אביו שלא להטריחו. אבל במקום אחר ודאי כבוד אביו עדיף כי עיקר המצוה היא כבוד אביו מולידו.
גם לבן איש חי בשו"ת תורה לשמה סי' רסה' מיושב, כי אף שסבר שכבוד הזקן נובע מ"בני בנים – כבנים", כתב שטעם זה מדרבנן, ולכן קודם האב לסב, כדברי רש"י.
ע"פ התשובה מאהבה, מיושבים דברי רש"י (מכות יב, א), שמבאר הגמ' שם וכותב שבנו של הנרצח, גואל את דמו של אביו, גם כשההורג הוא סבו. כי לכל השיטות (בודאי אם כבוד הסב הוא סעיף מכבוד האב, אך גם אם חיובו עצמי כאמור) האב קודם, כי כאן אין סיטואציה של "מעמד שלושתם".
ממחלוקת זו נגזר גם דין כבוד אבי אימו או אם אביו. כי מצד הקל וחומר, גם כאן חייב הוא לכבדם. אך מצד "בני בנים כבנים", יתכן שלא שייך בנקבות. ועכ"פ, בודאי שאם אביו, קודמת לאב אימו. שהרי חיוב יש רק מצד כבוד הוריו, וכבוד אביו הלא קודם לכבוד אימו. אולם ניתן לדחות, כי אף שאביו קודם לאמו, מחמת שחייבת האם בכבוד בעלה, אך הזקנים אינם חייבים לכבד זה את זה, וא"כ שווים הם.
ע"פ האמור, מובנת הגמ' בסוטה מט ע"א לשתי השיטות. שם מסופר על רב אחא שטיפל בבן בתו, אולם כשגדל הנכד, מיאן להשקות את סבו, בטענה שהוא בן בתו. והנה, לצד שחייב משום קל וחומר, מאחר שהכיבוד נובע מהאם, א"כ כשהאם מתה (ובכך מדובר, ולכן גידלו סבו -שו"ת טוב טעם ודעת מה"ק ריג'), לא שייך כיבוד. וכן לצד שבני בנים כבנים, לא שייך כאן כיבוד, שהרי הוא בן בתו.
(ויגש תשע"ו)
