השבוע הייתי במילואים, וביום ראשון בבוקר כאשר ישבתי עם חבריי לתדריך של המפקד, נזכרתי בתדריך של יהושע לפני כיבוש יריחו. אמנם המשימה לא הייתה לכבוש עיר, אבל המציאות הזאת של תדריך לקראת "כיבוש" היא משימה מוכרת לרבים מאיתנו.
כשפרק ו' בספר יהושע מתאר לנו את תוכנית הקרב, הוא מחלק את התיאור לשני חלקים. החלק הראשון מכיל את ההנחיות של הקב"ה ליהושע, והחלק השני מתאר את ההנחיות שיהושע מעביר לעם תוך כדי הביצוע בפועל. גם בצה"ל, ובוודאי גם באזרחות, יש את שני החלקים וכאשר משווים בין שניהם ניתן ללמוד עקרונות חשובים. הראשון דומה לדיון של ישיבת ההנהלה או של הפורום המוביל שבו מקבלים החלטות, והשני למנהל או למפקד שמעביר את המסר לשטח עם תוספות ושינויים משלו, שנועדו להבטיח ביצוע מושלם של המשימה.
אם ניכנס בקצרה להנחיות האלוקיות לכיבוש יריחו, נמצא כי כל אנשי המלחמה צריכים לסובב את יריחו פעם אחת ביום למשך שישה ימים. את הסיבובים הם עושים מאחורי שבעה כוהנים שתוקעים בשופרות שאיתם נמצא ארון הקודש. ביום השביעי, הם סובבים את העיר שבע פעמים, הכוהנים תוקעים בשופרות, ובסיום התקיעה השביעית העם מריעים תרועה גדולה, ובכך מפילים את חומת העיר ומתחילים לעלות עליה ולכבוש אותה. אף שהתוכנית מפורטת מאוד, ניתן לראות שינויים בצורה בה יהושע מעביר אותה לעם.
- יהושע מבין כי פריסת התוכנית כולה בתחילת הדרך יכולה לבלבל את החיילים, ואולי גם ליצור טעויות או לגרום לדליפת מידע לאויב. על כן, הוא נותן הנחיות בכל יום ולא חושף להם את היעד של היום השביעי עד שמגיעים אליו.
- בהכירו את העם, הוא לא אומר להם רק מה עליהם לעשות אלא גם ממה עליהם להימנע: "לֹא תָרִיעוּ וְלֹא תַשְׁמִיעוּ אֶת קוֹלְכֶם, וְלֹא יֵצֵא מִפִּיכֶם דָּבָר: עַד יוֹם אָמְרִי אֲלֵיכֶם הָרִיעוּ וַהֲרִיעֹתֶם".
- הוא מחבר את תוכנית הקרב להסכמים ולנהלים קודמים שצריך לשמור עליהם, כמו הצורך בשמירה על רחב ומשפחתה וגם הסכמים שלא קשורים דווקא לקרב הזה כמו כוח החלוץ של שניים וחצי השבטים שצריכים להיות בראש המחנה וכיצד עליהם לנהוג בחרם.
הדגשים הללו מתארים היטב את תפקידו של מנהל הביניים. הוא מבין היטב את הכוונה ואת האסטרטגיה של הניהול או הפיקוד הבכיר. בנוסף, הוא מכיר את העם, יודע את חוזקותיו ואת המקומות בהם הוא יכול ליפול. מנהיג שלא מחובר לאנשיו, יעביר את ההנחיות כלשונן ויופתע כאשר הדברים לא מתנהלים כפי המתוכנן.