הרב אליעזר חיים שנוולד (ראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' מודיעין)בפרשה נסגר המעגל של פרשיית מכירת יוסף. יוסף מתגלה לאחיו כמשנה למלך מצרים, ושולח הודעה לאביו שהוא בחיים. בכך מסתיימת תקופה קשה במשפחת בית יעקב, שבה יוסף נחשב כנעדר, יעקב חי בתודעה מתייסרת שייתכן והנורא מכל קרה, ואילו האחים נצרו בליבם את הסוד הנורא של המכירה.
בסגירת מעגל זו מתבררים כמה עקרונות ביחס בין היזמות האנושית האקטיביסטית והמהלכים האלוקיים. זוהי אחת מסוגיות היסוד בעולמו של איש האמונה.
האחים יזמו את המכירה למטרתם, אולם הקב"ה הפך את המהלך לטובה, והרחיב אותו ממעגל מצומצם של סכסוך פנים משפחתי, למעגלים גדולים ועצומים של חיי עולם: "ועתה אל תעצבו ואל יחר בעיניכם כי מכרתם אותי הנה כי למחיה שלחני אלוקים לפניכם. וגו'. וישלחני אלוקים לפניכם לשום לכם שארית בארץ וגו'. ועתה לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלוקים וגו'." (בראשית מה ה). ובפרשה הבאה: "ואתם חשבתם עלי רעה, אלוקים חשבה לטובה, למען עֲשׂה כיום הזה להחיות עם רב" (בראשית נ כ).
איש האמונה אמור להיות מעורב בהנהגת המציאות. הוא אינו אמור להיות פאסיבי ולהמתין כמתבונן מן הצד שהמציאות תתקדם רק ע"י ההנהגה האלוקית. אלא עליו "לפעול עם אל". עליו להשתמש בתבונה האנושית, ולזהות, כמיטב יכולתו, את המגמה האלוקית בהנהגת המציאות, כדי ליזום את השתלבותו בה, ולתרום לה את חלקו. אולם יש והתבונה האנושית אינה מזהה בצורה נכונה את המהלך האלוקי. זיהוי שגוי עלול ליצור התנגשות בין המהלך האלוקי לבין היוזמה האנושית.
יש שפירשו שהמכירה נולדה בעקבות יוזמתו של יעקב אבינו להתחיל ביסוד התיישבות הקבע של המשפחה בארץ ישראל. מהלך שבעקבותיו תקום הממלכה של האומה הישראלית בארץ ישראל. וזאת, בשונה מאברהם ויצחק שהתמקמו בארץ כגרים. "אמר הכתוב: 'וישב יעקב', ולא אמר ויגר יעקב, כמו שאמר 'מגורי אביו'. הודיענו הכתוב בזה הלשון שחשב יעקב להתיישב ולהשתקע בארץ אשר אבותיו לא נשתקעו שם, לאביו נאמר 'גור בארץ הזאת', ובאברהם נאמר 'ויגר אברהם', שהיו יודעים שלא תהיה דירתם קבע, 'כי גר יהיה זרעך' קודם לכן 'בארץ לא להם', ו'דור רביעי ישובו הנה', ויעקב חשב כי אולי יתיישב עתה ויקבע דירתו שם. ועצת ה׳ וגזירתו היא תקום ובא לו ענין יוסף להתגלגל הירידה למצרים לקיים עצת השם וגזירתו". (אבן שועייב וישב).
יעקב סבר שהגיעה העת לכך, משום שנבואת ברית בין הבתרים כבר התקיימה, ולא יהיה צורך בגלות נוספת. "וישב יעקב, אמר ר׳ אלעזר מה 'וישב יעקב'? מלמד שחשב יעקב בדעתו ואמר: כבר אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם להיות בניו גרים. הרי אני הייתי גר עשרים שנה בבית לבן משועבד בצאנו. וכיון שראה שעשו הלך לעיר אחרת לגור, אמר יעקב בזה יתקיים שעבוד ארבע מאות שנה, ונתיישבה דעתו. אמר הקב״ה: מחשבתי עמוקה ממחשבתך שנא': 'כי לא מחשבותי מחשבותיכם', מיד הביא עליו עלילה על ידי יוסף כו'". (מדרש מכ"י תו"ש בראשית לז א).
התוכנית האלקית הייתה אחרת, ומהלך המכירה נועד 'להחזיר' את התהליך למסלול שהקב"ה יעד לו מלכתחילה.
בפרשתנו מתברר עקרון נוסף: זיהוי שגוי של המהלך האלוקי, עלול לגרום לאדם להתייחס למהלך, כמהלך שלילי, רק משום שכך הוא נראה למראית עין, למרות שמתחת לפני השטח הוא מוביל ליעד חיובי. "ואמנם, יש לך לדעת הקדמה גדולה, והיא, שבאמת אין הקב"ה מואס יגיע כפיו לעולם ח"ו, ואינו עוזב ומניח את העולם; אלא בשעה שנראה כאילו העולם עזוב ממנו, הענין הוא שאדרבא, הרי הוא מחדש טובה לעולמו, ונפלאותיו ומחשבותיו תמיד כל היום רק לתיקונו של עולם, לא לקלקולו; אלא שהוא מסתיר עצתו הסתר גדול מאד, ואז נמצא העולם כמו עזוב, ובני האדם סובלים עונשי חטאתיהם. וכך אמרו חז"ל (ב"ר, צא, י) על יעקב אבינו ע"ה: 'ויאמר ישראל למה הרעותם לי' (בראשית מג, ו), וכו'. מעולם לא אמר יעקב אבינו דבר של בטלה אלא כאן. אמר הקב"ה, אני עוסק להמליך בנו במצרים, והוא אומר, 'למה הרעותם לי'. הדא הוא דאתמר (ישעיהו מ, כז): 'נסתרה דרכי מד" וגו'. והיינו, כי כל זמן שהיה יעקב אבינו בצער על פרישת יוסף ממנו, הקב"ה לא היה אלא מגלגל גלגולים להמליך יוסף ולהחיות את יעקב בשלוה, אלא שמתוך שעצה עמוקה הייתה, היה הצער עובר על יעקב" (דעת תבונות סי' קמו).
(ויגש תשע"ו)
