מערכת שבתוןנועם ארנון, חברון
בתקופת המשנה והתלמוד נכתבה עיקרה של הספרות התלמודית והמדרשית, בה גיבשו חז"ל ועיצבו את ההלכה ואת השקפת העולם היהודית המנחה את העם היהודי עד ימינו.
עיון במקורות חז"ל מראה כי הם הכירו את מערת המכפלה, את צורתה הפנימית ואת המבנה שמעליה; רב ושמואל, מגדולי ראשוני האמוראים באמצע המאה ה – 3, התפלמסו במשמעות המונח "מכפלה" – האם הכוונה למערה לפנים ממערה, או למערה על גבי מערה (ערובין נ"ג). ממחלוקתם ברור שהם הכירו את מבנה הפנימי של המערה. בתלמוד (בבא בתרא נ"ח) מובא מעשה –שחלקו אגדי – המספר על ביקור של ר' בנאה, מראשוני האמוראים, במערת המכפלה. גם מהתלמוד הירושלמי ברור כי צורתה הפנימית של המערה והמבנה מעליה הייתה מוכרת לחז"ל: במסכת תעניות ד' ב' מובאת אמרתו של ר' שמואל בר יצחק: "אבות – דרך היסב הן קבורין"; דהיינו – אברהם באמצע, יצחק לימינו, ויעקב לשמאלו, תיאור התואם את צורת המבנה כיום.
מדרש ידוע, מציין את שלשת המקומות "שאין אומות העולם יכולין להונות את ישראל לומר גזולים הן בידכם ואלו הן – מערת המכפלה, ובית המקדש, וקבורתו של יוסף" – שלשת המקומות שנקנו בכסף ע"י אבות עם ישראל (בראשית רבה ע"ט). לכן גם הודגש שהמערה נקנתה בכל אופני הקניין – שטר, כסף, וחזקה.
עיון במקורות חז"ל מראה עד כמה מרכזית ההתייחסות לאבות, דמותם ומורשתם, כמו גם התפילה במערת המכפלה. המושג "זכות אבות" מופיע במדרשי חז"ל מאות פעמים; על פי חז"ל, זכות האבות היא הבסיס הרוחני לבריאת העולם, לקיום עם ישראל, למתן תורה, לתפילה, לסליחה ולגאולה.
חז"ל הדגישו את הקשר שבין האבות לתפילה, וגילו ששלשת האבות הם שהתקינו את שלש התפילות היומיות (בראשית רבה ס'). הדגשת חשיבות התפילה במערת המכפלה מבוטאת באגדה הידועה על כלב בן יפונה, שהתפלל במערה ובזכות זאת ניצל מעצת המרגלים (סוטה ל"ד). במדרשי חז"ל מסופר על ירמיהו שבא להתפלל במערת המכפלה בעת החורבן; גם משה, וגם אליהו, לא נענו עד שלא התפללו בזכות האבות. על פי תפיסת חז"ל, האבות הם "ישני חברון", והם מתעוררים להתפלל למען בניהם. בתלמוד מסופר כי אליהו הנביא הוא המעיר את האבות לתפילה (בבא מציעא, פ"ה). רעיון זה מופיע גם בזוהר (פרשת תרומה, דף קנ"א) ובפרק "פתח אליהו" (פרק י"ז) מתיקוני הזהר, המופיע בפתיחת התפילה בסידורים רבים.
התלמוד (ברכות ל"ד) ובעקבותיו פוסקי ההלכה קבעו כי חובה להתכוון במיוחד ב"ברכת אבות", הפותחת את תפילת העמידה באזכרת שם ה' "א-להינו וא-להי אבותינו, א-להי אברהם, א-להי יצחק, וא-להי יעקב". הפסוק "שמע ישראל" הפותח את קריאת שמע מתפרש ע"י חז"ל באופן מקורי: "שמע ישראל אבינו במערת המכפלה, אותו דבר שציוויתנו – נוהג בנו, ה' א-להינו, ה' אחד!" (בראשית רבה ויחי צ"ח).
ספר ה"זוהר", הבסיס לחכמת הקבלה, כולל פרקים רבים על מערת המכפלה, בהם מובע הרעיון כי מערת המכפלה היא פתח גן עדן, דרכה עולות הנשמות והתפילות, ממנה בוקע אור רוחני מיוחד, ובה נושבת רוח מגן עדן; רעיון דומה מובא במדרש "פרקי דר' אליעזר", המספר כי אברהם נכנס למערה ומצא בה את אדם וחוה, וסביבם ריח ניחוח. כך מסבירים חז"ל את שאיפתו העמוקה של אברהם אבינו לקנות את מערת המכפלה. הפסוק "ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב" (בראשית כ"ד ס"ג) – מוסבר בספר ה"זוהר" כתיקון תפילת מנחה בשדה המכפלה ע"י יצחק. קדושת מערת המכפלה מובעת בהדגשה בספר הזוהר: "לו היו בני האדם יודעים את יקרת כבודו של יעקב אבינו – היו מלחכים את העפר (!) שלש פרסאות סביב לקברו" (זהר שמות א'). ספר זה גם מסביר באופן מקורי ועמוק מדוע דוד המלך התחיל את מלכותו בחברון, והתעכב בה שבע שנים, בטרם עלה לירושלים: על דוד היה קודם "להתחבר עם האבות", לבסס את מלכותו על שרשים נצחיים כיאות, ואז להמשיכה בירושלים. רעיון דומה מובא במדרש, בו מסופר כי כדי לקנות את חברון אברהם התחייב לא להיכנס לירושלים אלא בהסכמת תושביה, ולכן נדחה כיבוש ירושלים עד ימי דוד, לאחר כ – 800 שנה (פרקי דר' אליעזר, ל"ו).
דעת חז"ל היא כי זכות אבות לעולם קיימת (ויקרא רבה ל"ו), והגאולה תלויה בה: בזכות אבות נגאלו ישראל ממצרים, וגם הגאולה העתידה תתקיים בזכותם, וכשיבוא המבשר הוא יבוא תחלה למערת המכפלה (מדרש תנחומא במדבר י"ד).
(חיי שרה תשע"ו)
