ד"ר פנינה נויבירטפרשת מקץ, חלה כמעט בקביעות בימי החנוכה. חכמים מצאו רמזים רבים הקושרים בין חג החנוכה לפרשת מקץ, וכבר דרשו דורשי רשומות: "ויהי מקץ שנתיים ימים" – שנתים = ראשי תיבות – שמאל נרות תדליק, ימין מזוזה.
מעבר לרמזים הסמליים קיים קשר עמוק בין תוכן הפרשה לתוכנו של חג החנוכה, ובין התמודדויותיו השונות של יוסף עם הממלכה המצרית לבין ההתמודדות מול התרבות היוונית.
פרעה הנסער מתעורר מחלומו הרע. הוא צמא לפענוחו, אך כל פתרון שמציעים לו חכמיו אינו מיישב את דעתו: "ויהי בבקר ותפעם רוחו וישלח ויקרא את כל חרטומי מצרים ואת כל חכמיה, ויספר פרעה להם את חלומו ואין פותר אותם לפרעה" (בראשית מ"א, ח').
מדוע לא מוצא פרעה נחמה בפתרונות חכמיו? מסביר רש"י (שם): "פותרים היו אותם אבל לא לפרעה שלא היה קולם נכנס באזניו ולא היה לו קורת רוח בפתרונם, שהיו אומרים : שבע בנות אתה מוליד ושבע בנות אתה קובר".
מפירושו של רש"י עולה, כי הסיבה לכך שאף אחד מחכמי מצרים לא מצליח להציע פתרון הולם לחלום נעוצה בכך שממלכת מצרים שבויה בקונספציות מוטעות, המהוות חסם בפני פענוח החלום עד "שלא היה קולם נכנס באזניו".
ממלכת מצרים דוגלת בעוצמה ובכוח. לכן חכמיה אינם מסוגלים לעכל מציאות בה פרות דקות בולעות פרות שמנות וחזקות . הם נשארים חסרי מענה נוכח שבולים שדופות הבולעות שבולים מלאות. החלום אינו הגיוני – כיצד יוכלו חלשים לנצח גיבורים ומעטים לנצח רבים?
עולמם של המצרים דיכוטומי וברור, בו משמשים כוחות אור וכוחות חושך – שבע בנות אתה מוליד ושבע בנות אתה קובר. כוחות הטוב יעזרו ללידת שבע בנות, ואילו כוחות הרע ימיתו שבע בנות. אין אדון לבירה, אין כוונה והשגחה בעולם, כי אם מאבקים אינסופיים בין הטוב והרע.
לעומת החרטומים, יוסף הצדיק הרואה את המכלול, אשר ינק מאביו את מסר האחדות המגולם במילים: "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד", מסוגל להבין "שחלום פרעה אחד הוא". גם הטוב וגם הרע , גם הפרות הרעות וגם הפרות הטובות, הכל מאת ה' – "יוצר אור ובורא חושך, עשה שלום ובורא את הכל".
חרטומי פרעה מציבים בפניו קביעה דטרמיניסטית – שבע בנות אתה מוליד ושבע בנות אתה קובר – זהו גורלך ואין לך כוח לשנותו. לעומת זאת, יוסף חושף בפני פרעה את הכוח להתעלות מעל הגורל, לתקן עולם. לפיכך עובר יוסף הישר מפתרון החלום להשלכותיו המעשיות ושוטח משנה סדורה להתמודדות עם הקשיים הצפויים.
מאבקו של יוסף בתפיסות החרטומים דומה דמיון מפליא למאבק החשמונאים בתפיסת העולם היוונית. היוונים דגלו בהפרדה ברורה בין קודש וחול, בין טוב ורע בין הוויית העולם לבין אלקות, כפי שמסביר הרב קוק (בעריכת הרב נריה, מועדי הראי"ה 160): "חכמת יון קבעה שישנן שתי דרכים נפרדות: או ללכת בכוחות הטבע, לפתחם ולחזקם (והם היו הראשונים לפולחן הספורט, לפולחן תרבות הגוף) או ללכת נגד הטבע, להתמסר לפרישות גמורה מכל הכוחות הטבעיים ולחיות חיי רוח."
לעומתם דגלו החשמונאים בחיבור העולמות, בגישור בין הניגודים (שם, 182): "לא כן כנסת ישראל. אנחנו יודעים איך לעשות רתוקות, איך לחבר את הקודש עם החול, לקדש עצמנו במותר לנו ולאכול חולין על טהרת הקודש".
מסרו של חג החנוכה הינו מסר של אחדות, בחג זה רואים אנו את המכלול, בבחינת "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד". אנו חושפים את תפקידנו לגשר על פערים, לתקן עולם במלכות שדי, להתעלות מעל הרע. כוחנו רב – תמצית שמן יכולה לדלוק שמונה ימים, מעטים יכולים לגבור על רבים, שכן לא בעוצמה חיצונית תולים אנו את יהבינו, כי אם בעוצמה איכותית פנימית, חלק אלו-ה ממעל.
תש"ע
