תיבה

נוח בנה תיבה ולנו נמצאת סיבה לדון במילה זו על שלל משמעויותיה ולמצוא בה תובנות מעניינות.
"תיבה" על פי מילון אבן שושן, היא:
1. מבנה גדול שבנה נוח מפני מי המבול
2. ארגז, קופסא גדולה
3. כינוי בתלמוד לארון הקודש, ובימינו– לעמוד התפילה לחזן
4. מילה כתובה, צירוף של אותיות
קופסא: משחר ילדותינו אנו מחזרים אחר מכלי הצפנה ואחסון. זיכרון של רחם נושאות הקופסאות בחובן ואנו מבקשים, לא פעם ובפרט בעתות לחץ ומשבר, לשחזר את החוויה הקדומה; להיכנס, להיעטף, לחוש מוגנים, שמורים ונפרדים מטרדות העולם, צרכיו וגעשוֹ. יהיה זה ארגז נטוש, "מחנה", חדר או בית, הכניסה לתוכם משרתת צורך נפשי של בידול ורגיעה, ותשוקה עתיקה לחוויה של הזנה וצמיחה.
בכניסתו אל התיבה, נוח מזכיר לנו את הגעגוע הזה ואף מעיר בנו כמיהה ילדותית להינצל. תיבתו, במשמעה כקופסא, תשמש, שנים רבות לאחר מכן, מקור השראה לקופסא אחרת, קטנה הרבה יותר, שהצילה והצמיחה מנהיג ונביא בישראל- תיבת הגומא בתוכה הונח משה רבנו.
"תיבה", על פי המילון, משמעה גם ארון קודש ועמוד תפילה. חוויית המבול ותחושת קץ העולם, אותן חוו נוח וסובביו ואשר גם לנו מזדמן לעיתים לחוות בחיינו, במידה זו או אחרת, מהוות פלטפורמה לשיח עם בורא העולם ונקודת מוצא של ענווה וקטנוּת. נוח, במובן זה, פתח לנו היכל- פתח לתפילה, לתביעה ולבקשה.
הפירוש הרביעי שנותן המילון למילה "תיבה"- הינו מילה כתובה. בהקשר זה, ארצה לטעון כי לכל אחד ואחת מאתנו יש סיפור חיים שהוא "שלו". לכל אחד התנהגויות וביטויים בהם הוא משתמש תכופות, ואשר מבטאים את תפישותיו וערכיו ומגדירים את אישיותו ואת עשייתו בעולם. מעין: "הוא היה אומר" פרטי משלו…
נוח וקורות חייו הביאו לעולמנו את המילים "מבול" ו"תיבה", את הצירופים: "צדיק תמים" ו"היה בדורותיו", את "עלה הזית" על כל המשתמע ממנו, את "הקשת בענן" ועוד ועוד.
נוח בנה תיבה בהוראתו של בורא עולם, ובאמצעותה ניצל עולמנו מכליה. אך דומה כי לא רק הגוף נותר חי, אלא בעיקר הנפש. זו קבלה הזדמנות נוספת וחדשה- להתרחב ולשאוף לעולם מתוקן, אופטימי ומוסרי יותר מבעבר.
(נח תשע"ט)