אבי רט (מנהל חינוכי ועורך התלמוד הישראלי [מדיסון])אין לך ביטוי יותר כולל ואוניברסלי מאשר 'אַב הֲמוֹן גּוֹיִם', ואין לך דבר יותר מפריד ומבדל וייחודי מאשר ברית המילה: " וַיֹּאמֶר אֱלֹקים אֶל אַבְרָהָם וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם. זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ הִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר. וּנְמַלְתֶּם אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם".
למרות, ואולי בגלל הלכאורה סתירה הזאת בין שני הציוויים והמגמות, מצווה אותם הקב"ה בסמיכות, צמודים האחד לשני- ברית המילה – מצד אחד 'הִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר' ומיד ההבטחה 'וְהָיִיתָ לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם'.
לכאורה יכול היה אברהם לצאת מבולבל משני הציוויים הללו. יכול היה לומר לקב"ה- ריבונו של עולם, אינני מבין. אם אתה רוצה שאהיה אַב הֲמוֹן גּוֹיִם, וכפי שיגדירו את זה אחר כך אנשי חברון- 'נְשִׂיא אֱלֹקים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ', אם זאת המגמה, אז הכיוון צריך להיות של הסרת החסמים המבדילים בינינו לבין אומות העולם. לכאורה, כדי להיות אַב הֲמוֹן גּוֹיִם צריך להשתדל להתמזג במרחב התרבותי של הגויים, להיות איתם וחלק מהם, להיות שותף לערכיהם ולמנהגיהם- ומתוך ההתערות הזו והחיבור עם הגויים, להתגדל ולהגיע לרמה ולהשפעה של אַב הֲמוֹן גּוֹיִם.
והנה, אומר הקב"ה לאברהם לעשות בדיוק הפוך. לא רק לא להתבולל, לא להתערות ולא להתחבר לגויים ולתרבותם, אלא לעשות את המעשה הכי מבדל, מייחד ומגדיר זהות- ברית מילה החקוקה לנצח בבשר היהודי.
איך מסתדרים שני הציוויים הללו ביחד? זה בדיוק החידוש וזו בדיוק הדרך שרוצה הקב"ה להתוות, להגיד לאברהם, ולכל צאצאיו בני העם היהודי לדורי דורות.
העם הזה יצטרך במשך אלפי שנים לחיות ליד, בצד ובתוך חברת הגויים. הפיתויים יהיו רבים- להתבולל, להתערות, להיות חלק ולהנמיך את החומות. התירוצים ישתנו מדור לדור- רומנטיקה, זכויות הפרט, פתיחות וכדו', אך הפיתוי והמגמה יישארו.
הנוסחה היחידה שיכולה לעצור את המגמה הזו היא ברית המילה וההתבדלות של 'עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב'. רק עם שיידע לשמור על זהותו, תרבותו, שפתו, ערכיו, משפחתו וייחודו- רק עם כזה יוכל לא רק לשרוד, אלא גם לשמש כאור לגויים, ובבוא היום להיות גם 'אַב הֲמוֹן גּוֹיִם'. עם שינסה להיות מה שהוא לא- בסוף גם לא יהיה מה שהוא כן.
זו רוח פירושו של הרמב"ן את הפסוקים הללו:
"הנה בריתי אתך והיית לאב המון גוים- הוא ברית המילה, כאשר יפרש זאת אות הברית ואחרי הברית תהיה לאב המון גוים".
מיד לאחר הפסוק "אֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ וְהָיִיתָ לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם" הקב"ה משנה את שמו של אבי האומה –"וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ", וכדברי רש"י במקום- "שלא היה אב אלא לארם שהוא מקומו, ועכשיו אב לכל העולם".
כל אלו במהלך ההיסטוריה היהודית שרצו להשפיע על העולם והאנושות תוך כדי טישטוש זהותם וייחודם, מתוך מחשבה נאיבית שככל שהם יתבוללו יותר במרחב הגויי הם ישפיעו יותר- לא רק שלא השפיעו, אלא הם וצאצאיהם, וצאצאי צאצאיהם נעלמו מהשושלת היהודית מבלי המשך ומבלי להטביע חותם של ממש.
דווקא אלו בני אברהם ששמרו בקנאות ובדבקות על ברית המילה- להכניסו בבריתו של אברהם אבינו, שהקפידו על ההתבדלות ושמירת הזהות, שידעו להגביה חומות ולשמור מכל משמר על הקיום היהודי- הם אלו שזכו בסופו של דבר לא רק לשרוד כיהודים, הם וצאצאיהם, וצאצאי צאצאיהם, אלא הם גם אלו שהתקיים, מתקיים ויתקיים בהם- "אֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ וְהָיִיתָ לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם".
(לך לך תשע"ט)
