כינוס השלוחים

התמונה הרוחנית המשמעותית ביותר שהייתה השבוע היא תמונה ה"שלוחים" ב 770, חב"ד. מעבר לכל האידיאולוגיות והמחלוקות, מעבר לכל המשיחיות וההיבדלות ההלכתית, מעבר לכל האמונות ופרקטיקות ההתקשרות, מעבר לכל ה"יחי אדוננו" ומנהגים אחרים – אלפי אלפי חסידים, נשותיהם, ילדיהם ועוד הקשורים בהם – נמצאים בכל מקום בעולם ועוסקים בשליחות למען העם היהודי, ולמען שמו של הקב"ה. בכל מקום ממש, ובמסירות נפש, בהשקעה, בחריצות, בהתמסרות – הם נמצאים. קשה למנות את מספר אסירי התודה שהגיעו למקומות שונים בעולם, ומצאו שם בית חם, אירוח, בית מדרש ובית כנסת, מקום שקיבל אותם, הארת פנים, ניגון, קדושה, ושהשליחים השונים רוממו את רוחם.

התמונה המרכזית של שלוחי חב"ד בכינוס השלוחים העולמי תשע"ו-2015. מתוך ויקיפדיה

הפלא הגדול הוא גם ילדי השליחים, ואף הם מלמדים אותנו שיעור של ממש. במקום בו המשפחה כולה מגויסת, ועוסקים באידיאלים חשובים מעין אלה – הילדים הופכים להיות חלק מהעניין, והדבר לא רק שומר אותם מליפול, אלא אף מצמיח אותם לקומות גבוהות. אחוזי הנשירה של ילדי השלוחים היה עלול להיות גבוה מאוד, ויש נימוקים רבים לכך: הריחוק, אי-קיומה של מערכת חינוך קונבנציונאלית, הסביבה, הפיתויים וכדו', ונראה שמתרחש בדיוק דבר הפוך. "איידי דטריד למיפלט – לא בלע" הוא כלל הלכתי ידוע, הקובע כי בשעה שבשר נמלח במלח ועובר תהליך של הכשרה ופליטת הדם – הוא לא בולע דם שמגיע מחתיכות אחרות, ועל כן ניתן למלוח חתיכות של בשר האחת על השנייה. ברם, זהו גם כלל רוחני. בשעה שטרודים ב'פליטת' השליחות ובהארה לכיוונים שונים – לא 'בולעים' את הסכנות שנמצאות מסביב.
אחד היסודות של השליחות הוא "מי שיודע א – שיפיץ את א; מי שיודע גם ב – שיפיץ גם את ב". כל אחד יכול למלא תפקיד. אינך צריך להיות גדול הדור כדי להאיר את דרכו של יהודי. ניתן להתוועד, לכנס אנשים, לקרוא ביחד פרק בחסידות, להתפלל, להתנגן ביחד, ואת זה יכול לעשות כל שליח. ואם הוא גבוה יותר, ואפשר שיפיץ תורה רעיונית גבוהה יותר – הוא יעשה זאת. ההתניה שרק מי שהוא גדול ומיוחד עוסק בהפצת אור – ממעיטה דווקא, ולא מעצימה. לא זו בלבד. שתי חסידויות בלבד התגברו על המחסומים העדתיים, ופתחו את עצמן לכל הגלויות – ברסלב וחב"ד. אלה גם שתי החסידויות שנמצאות בתהליך מתמיד של העצמה, של הגדלה, של ריבוי, ושל התקשרות. ובמקום שאלה נמצאים, אנו נמצאים ב"מוסיף והולך" ולא בהסתגרות, בכוחניות ובפוליטיזציה.
יש גם הרבה נקודות מחלוקת. אפילו קרע. וגם אסור לעצום עין מהסכנות. ואף על פי כן, לו כולנו היינו מאמצים את תודעת השליחות הגדולה, לו כולנו היינו פותחים את עולמנו לארח את האחר, לו כולנו היינו מפיצים את האור – כל אחד לפי מקומו ומדרגתו אך ללא התרפות והתרפסות, לו כולנו היינו פותחים את שערינו בלי גזענות, לו כולנו היינו מטפחים את ילדינו בתחושת שליחות מתמדת, לו כולנו היינו מאירים את התורה בלמדנות מחד גיסא ובשמחה וניגון מאידך גיסא – היינו ממלאים תפקיד רוחני משמעותי הרבה יותר גדול מהמקום בו אנו נמצאים כעת. את התמונות מכינוס השלוחים – צריך להפוך לדרך חיים עמוקה, כל אחד בנתיב שלו, וכל אחד בהארה המיוחדת שלו בעולם.
(תולדות תשע"ט)