הרב שי פירוןפרשת יעקב ועשיו היא מהמטלטלות שבפרשיות ספר בראשית. היא מחייבת אותנו לעמוד מול שאלות לא פשוטות.
פרשנים רבים ניסו ליישב את התנהלותם של יעקב ורבקה תוך שהם מדקדקים במילותיהם (כגון רש"י 'אנוכי' הוא המביא לך, ועשיו הוא בכורך; וכן פירושם של שד"ל, ועוד). יש הסוברים שבמצבים מסוימים מותר שלא לומר את האמת: "כי יודע היה יעקב כי הוא ראוי לברכה יותר מאחיו… והחליף [= והחלפת] הדברים במקומות כאלה אינם גנאי לצדיק, שהרי ראינו כי הא-ל אמר לשמואל: 'עגלת בקר תיקח בידך ואמרת לזבוח לה' באתי', וכן אברהם ויצחק אמרו על נשותיהם 'אחותי היא'… וכן יעקב לקבל ברכת אביו. אם שינה דברו לא היה בעבור זה דובר שקר. ועוד כי מצות אמו הייתה וכתב: 'איש אמו ואביו תיראו'" (רד"ק). ובהתאמה, בעל אור החיים הסביר שיעקב שמע בקול אמו שהייתה נביאה.
אחרים דווקא ביקרו את התנהלותו של יעקב- "רק השליח [לתורה ולמצוות] לא יתכן שיכזב כלל" ויש שטענו שהתנהגותו הביאה לשורה של עונשי מידה כנגד מידה. לבן, 'לכאורה' מחזיר את הסדר על כנו ולא מוכן לתת את הצעירה לפני הבכירה; יעקב שוהה שנים רבות בבית לבן, לא זוכה ליהנות מברכותיו של אביו; כתונת יוסף מזכירה לנו את 'אוּלַי יְמֻשֵּׁנִי אָבִי'; ועוד.
לעומת שני הכיוונים הללו, שהזכרנו בקיצור רב, יש שלא חשים בחוסר הנוחות ומקבלים את הדברים כפשוטם. שנה אחר שנה, יקשיבו לקריאת התורה ולא ירגישו בשאלות המשמעותיות העולות מלשון הכתובים.
הרב קלונימוס קלמיש שפירא, האדמו"ר מפיאסצנא, היה מצעירי ומחשובי האדמו"רים בפולין בשנים שלפני ובמהלך מלחמת העולם השניה. הוא המשיך לערוך את שולחנו ('טיש') בגטו ורשה עד שנרצח. האדמו"ר כתב מספר ספרים המתארים את דרך החינוך החסידית. באחד מהם, בפרק ז' שבספר 'הכשרת האברכים' כתב הרב: "כשתלמד תנ"ך תשתדל להשתתף בכל מאורעות הקדש שעברו כאילו אתה היית אז. משתתף בהליכת אברהם אבינו ויצחק לעקדה, ובצערו של יעקב אבינו בשעה שהתפלל לה' הצילני מיד אחי… למשל איזה רושם עשתה ביאת משה רבנו ואהרון הכהן על ישראל בבשורת הגאולה במצרים. איך דברו אז בבתי ישראל מזה? וילדי ישראל הפקחים האם לא שאלו מאומה… לעת עתה תעלה אל מחשבתך המחדשת, רק להרחיב ולפשט את אשר ניתן לך. הן לא תדע אם כך היה כפי שאתה משער לך במחשבתך, אבל הלא לפי יסודות הנאמרים בתורה ובמדרשות אתה חושב, רק מרחיב את מחשבתך בהן"…
לדבריו, לימוד התנ"ך מחייב את הלומד במעין משחק תפקידים: עם מי מהדמויות אתה מזדהה? כיצד היית נוהג? מה השיפוט הערכי והמוסרי שהיית מפעיל באותם מצבים? האדמו"ר מדגיש שלא נדמה שאנו מבינים את כל התמונה לאשורה, "הן לא תדע אם כך היה כפי שאתה משער לך במחשבתך". אולם פשט הכתובים, ספרי המדרש והפרשנות מספקים לא מעט כלים להתמודד עם התמונה העולה מהכתובים.
התנ"ך אינו ספר היסטוריה, אלא ספר חי, כיאה לתורת חיים. קריאת פרשת השבוע לא נועדה ל'וורטים' אם כי להנחיה מעשית. מה שנכתב הוא בבחינת נבואה שנצרכה לדורות. אירועי התנ"ך פוגשים אותנו בחיי השגרה ברגעים קטנים וגדולים. לפעמים אנו מתלבטים אם לקנות את הבכורה, אם לבוא במרמה כדי לעשות טוב, להשתמש בעיוורונו של האחר. ועוד. חלילה, הדמיון אינו מוחלט. ובכל זאת, הקורא בתורה – ולא הקשיב, הפנים, 'נכנס' לתוך האירוע – הפסיד את התרומה העצומה של פרקי התנ"ך לאורחות חיינו.
(תולדות תשע"ט)
