מערכת שבתוןלרקוד עם השונה
ריעות לוי
חודש ארגון.
הילדים מתרגשים, ההורים נזכרים בתקופת נערותם.
אני נזכרת בתקופה בה הדרכתי בסניף; חוברות הדרכה, פעולות, ישיבות צוות, כחול-לבן. תקופה רגועה בה הסניף בראש מעייני, מנסה לחשוב איך להעביר את המסרים בצורה המקורית ביותר ולהנחיל ערכים לחניכות; בינו לבינה, צניעות, אהבת ארץ ישראל, תורת ישראל, מסירות נפש ועוד ועוד.
היום, כשאני מתמודדת עם ניסיון כל כך קשה של ילד הפגוע בראשו מתאונת דרכים, לא רק הזיכרונות בכחול-לבן מרגשים אותי. היום הכי מרגש אותי לראות את הילד בכסא הגלגלים שמצטרף לריקוד הדגלנות, להתמוגג מהיחס השווה שהוא מקבל מחבריו, מהחברה. אני כל כך נרגשת לצפות בשבט "יובל" בבני עקיבא, שבט של ילדים מיוחדים השייכים לסניף בדיוק כמו כל הקבוצות.
כל כך מחמם את הלב לראות את הילדים המיוחדים עם חיוך ענק על פניהם, בידיהם הבריאות הם מניפים את הדגל לצלילי השיר, יוצרים צורות ביחד עם חבריהם, וחבריהם בסבלנות רבה מחכים להם לסיום יצירת הצורה. באחד מיישובי הארץ שבט "יובל" נכנס למרכז המגרש בשיא של הופעות חודש הארגון, סתם כך, פשוט הלכו במגרש, וכל הקהל מחא להם כפיים בהתלהבות. את האושר בעיניהם היה קשה לפספס.
הפעולות השבועיות והמסרים מאוד חשובים, אבל עלינו ההורים מוטלת האחריות ליישם את מה שילדינו מקבלים בפעולות בסניף.
לקבל את השונה זה הרבה יותר מסיסמא. זה יכול לבוא לידי ביטוי יום-יום, ברחוב, בבית הספר, בגינה.
לא תמיד השונה נראה – שונה. יש גם הרבה ילדים שאינם בכסא גלגלים, צולעים או נעזרים בהליכון, ישנם רבים הנראים כילדים רגילים אך התנהגותם שונה, וגם כאן צריך להתאזר בהרבה סבלנות והכלה, כפי שאמרה לי אמא לילד מיוחד: "אני סופגת השפלות וחוסר הבנה מהציבור על התנהגותו של בני. החברה צריכה לדעת שיש ילדים שהתנהגותם שונה אך נראים כרגיל, ילדים אוטיסטים, מעוכבי התפתחות ועוד ולקבל אותם בהבנה".
כשאני הולכת להופעות בסניף של ביתי היקרה, בתוך תוכי ליבי נקרע על איתן מיכאל.
רק אם יתרחש נס אזכה לראותו רוקד עם חבריו, משתתף בדגלון.
נכון, אמנם הוא יהיה שונה, אך לפחות יהיה אהוב ומקובל על ידי חבריו "הרגילים".
(וישב תשע"ט)
