מערכת שבתוןהנרות כמוטיב ביהדות
גבריאל ווייל
גבעת שמואל
מציאת פח השמן והנס הגדול שארע באמצעותו, גזרו את עיקר מצות חג החנוכה – "תנו רבנן מצות חנוכה נר איש וביתו" (מסכת שבת כא' ע"ב). הדלקת הנרות היא מהות החג עד שנפסק להלכה: "ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה שואל או מוכר כסותו ולוקח שמן להדליק" (שולחן ערוך או"ח תרעא ס"א).
אם נצא מנקודת ההסתכלות הצרה על חג החנוכה, נוכל להבחין כי הנרות ביהדות הינם מוטיב משמעותי ומרכזי. הנרות מופיעים במגוון רחב של מצוות ואירועים שונים, הן במעגל השנה והן במעגל החיים.
במעגל השנה, אנו פוגשים את הנרות אחת לשבוע בערב שבת עם הדלקת הנרות, ובצאת השבת בהבדלה הנעשית באמצעות נר אבוקה. בנוסף, מוצאים אנו את הנרות בהדלקתם בערבי יו"ט, בחג החנוכה כאמור, ובערב חג הפסח עם ביצוע בדיקת חמץ.
במעגל החיים, פוגשים אנו את הנרות עוד טרם יציאתנו לאוויר העולם: "דרש ר' שמלאי למה הולד דומה במעי אמו? …ונר דלוק לו על ראשו וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו.." (מסכת נידה ל' ע"ב).
בהמשך חיינו בעת ההליכה לחופה, רבים נוהגים שהורי החתן והכלה מלווים את ילדיהם כשהם אוחזים בידיהם נרות.
הנרות מלווים אותנו גם בסוף חיינו עם הדלקת נר נשמה.
***
הבחירה לעשות שימוש בנרות בכל אותם האירועים והמצוות אינה מקרית, והטעם לבחירה זו בכל אחד מהם שונה. יחד עם זאת, נדמה כי חוט שזור קושר את כולם והוא טמון בהבנת סוד הנרות ביהדות. הנרות מסמלים את החיבור בין החומר לרוח. השמן והשעווה מייצגים את הצד החומרי בעוד שהלהבה, האור שהינם בלתי מוחשיים, מייצגים את הצד הרוחני.
בכל אותם המקומות בהם אנו מוציאים את הנרות ישנה נקודת השקה – מפגש בין חומר לרוח, בין חומריות לקדושה.
נרות השבת וימים טובים נמצאים בנקודת החיבור והמעבר בין ימי החול לימי הקודש, ונר ההבדלה נמצא במעבר חזרה לימי החול.
נרות החנוכה מסמלים את ניצחון רוח ישראל התורה והמצוות על פני החומריות היוונית.
נר בדיקת החמץ משמש לנו ככלי למציאת החמץ שבמידה רבה מסמל חומריות ממנה אנו מבקשים להתרחק, להתרומם ולהתקדש בטרם כניסת חג הפסח.
הנרות המלווים חתן וכלה בדרך לחופה מזכירים להם כי החיבור הקרב ובא אינו גשמי בלבד אלא הוא חיבור שבו הם נדרשים לרומם ולקדש את הבניין. "דרש רבי עקיבא איש ואשה זכו שכינה ביניהם, לא זכו אש אוכלתן" (מסכת סוטה יז' ע"א).
נר הנשמה אותו אנו מדליקים בבית האבל במהלך שבעת ימי האבלות וכן ביום השנה ("יארצייט"), אינו מיועד רק לעילוי נשמת הנפטר – "נר ה' נשמת אדם" (משלי פרק כ' כ"ז), אלא גם לאלו אשר נשארים מאחור בעולם החיים. בכוחו של הנר להזכיר לקרובים האבלים כי האדם מורכב מחומר ורוח יחדיו, ובעוד שהחומר כלה הרי שהרוח קיימת לעד ובזה יכולים הם למצוא נחמה.
סוד הנרות
באם צודק אני בהבנת סוד הנרות, הרי שעתה נוכל להבין את אותו הנר הדלוק על ראשו של הולד במעי אימו. נר זה מלווה את התינוק בטרם כניסתו לאוויר העולם, מלמדו כי הוא עצמו מורכב מחומר ורוח. נר זה מסמן לו כי עומד לפתחו אתגר גדול לאורך חייו והוא לקדש את החומר ולרומם את הגשמיות.
(וישב חנוכה תשע"ט)
