אורות וסיבוכים

ר' שמואל בר נחמן פתח : "כי אנכי ידעתי את המחשבות וגו' " (ירמיה כט יא). שבטים היו עוסקים במכירתו של יוסף ויעקב היה עוסק בשקו ובתעניתו, ויהודה עוסק לקחת אשה, והקב"ה בורא אורו של מלך המשיח – 'ויהי בעת ההיא וגו" (בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשת וישב פרשה פה).
ומה בכך? וכי אין אנו יודעים כי נסתרות דרכי הא-ל? וכי אין אנו יודעים כי "רבות מחשבות בלב איש ועצת ד' היא תקום"? אפשר להניח כי כוונת הדרשן הינה להצביע על ההנגדה שבין שני המצבים המתוארים. משפחת יעקב מלקקת את פצעיה, המציאות מסובכת עבור כל אחד מבניה, והיא הולכת ומסתבכת יותר ויותר. מאידך גיסא, דווקא אז, הקב"ה 'מנצל את ההזדמנות' המסובכת הזו כדי לשתול את ניצני בריאתו של מלך המשיח.
נראה לי כי התובנה עמוקה יותר, הרבה מעבר לרעיון ההנגדה. רעיון ההנגדה כשלעצמו בין הא-ל לברואיו אינו רעיון מפתיע, ואין כל מקום להשוות בין הא-ל לברואיו, חלילה. אפשר כי זהו ה'פשט' במדרש: 'אורו של משיח' אינה פעולה גנוזה ועלומה אותה הבורא יוצר בשמיים. 'אורו של משיח' הן הן הפעולות המתוארות במדרש על ידי גיבורי משפחת יעקב.
מכירת יוסף, שקו ותעניתו של יעקב, ולקיחת אשה על ידי יהודה, הן הן המעשים המוגדרים כ'בריאת אורו של משיח'. יוסף, יעקב, ויהודה אינם יודעים זאת, הם מתייחסים ושופטים את האירועים הקשים במונחים של המציאות העכשווית, ולכן מדרש זה בא לבאר את מילות הפסוק- "ויהי בעת ההיא". ברם, לקב"ה מהווים אירועים אלה קצה של זרם אירועים המקושרים באופן דטרמיניסטי שבסופם הם יגלו את המשיח. אירועים אלו הם נבטים הצומחים באופן טבעי. בצרוף גורם הזמן מתבררים נבטים אלו בסופו של תהליך כ'אורו של משיח' ואור הלא הוא גילוי.
אנו חווים תהליך דומה בדורנו, אף בעוצמות גבוהות יותר. הלאומיות שלנו נמצאת בתהליך של בירור שיקבע את גורלנו לנצח בארץ הקודש. האנרגיות והעוצמות בתהליך גבוהות ופעמים מפחידות. אבל, וזה העיקר, אין אנו מודעים לכך כי ממש במו ידינו, מריבותינו, מחלוקותינו, מעשינו וקולותינו אנו מנביטים את 'אורו של משיח'. אנו חווים תהליך הנראה לפעמים כנפילה רוחנית עמוקה, תהליך של טשטוש זהויות ואבדן ערכים ומשמעות. בל תיפול רוחנו, כך נוצרת הבנייה של 'אורו של משיח' שיתגלה בזיו טהרתו דווקא מתוך סיבוכי הגאולה והבירור.
(וישב תשע"ט)