מערכת שבתון "והוא הצעיר"
הרב רון הופמן, עו"ד
יוסף מביא את שני בניו לפני יעקב אביו. "וַיִּשְׁלַח֩ יִשְׂרָאֵ֨ל אֶת־יְמִינ֜וֹ וַיָּ֨שֶׁת עַל־רֹ֤אשׁ אֶפְרַ֙יִם֙ וְה֣וּא הַצָּעִ֔יר וְאֶת־שְׂמֹאל֖וֹ עַל־רֹ֣אשׁ מְנַשֶּׁ֑ה שִׂכֵּל֙ אֶת־יָדָ֔יו כִּ֥י מְנַשֶּׁ֖ה הַבְּכֽוֹר" (בראשית מח, יד). יעקב מעדיף את אפרים הצעיר על פני מנשה הבכור. מדוע אפרים נבחר?
עונה המדרש (פסיקתא רבתי ג, ה): "… בכל דבר אפרים קודם למנשה בשופטים ובדגלים ובמלכים ובקרבנות, בשופטים יהושע ואחר כך גדעון בן יואש משבט מנשה, בדגלים דגל מחנה אפרים (במדבר ב' י"ח) ואחר כך ועליו מטה מנשה (במדבר ב' כ'), ובמלכים ירבעם בן נבט משל אפרים ואחרי כן יהוא בן נמשי משבט מנשה".
המדרש מסביר שההקדמה של אפרים למנשה, אינה רק בפרשתנו, אלא לאורך כל התנ"ך. ממשיך המדרש – "ולמה זכה אפרים לכך מפני שהיה ממעיט עצמו, שהקב"ה אוהב כל מי שמשפיל עצמו דכי רם ה' ושפל יראה ד" (תהלים קל"ח ו').
המדרש אף מראה לנו כי העובדה שאפרים משפיל את עצמו כתובה בפרשתנו- "… שהיה משפיל עצמו שנאמר 'על ראש אפרים והוא הצעיר' (בראשית מ"ח י"ד) שהיה ממעט את עצמו אבל מנשה היה יוצא ונזקק עם אביו לעסקיו, אמר הקב"ה הואיל ומעט עצמו יזכה לכבוד הזה".
על אפרים כתוב בפרשתנו שהוא "הצעיר". מיהו ה"צעיר" לפי המקרא? דוד המלך מעיד על עצמו – "צעיר אנוכי ונבזה" (תהילים קיט, קמז). כלומר, להיות "צעיר" פירושו להיות בזוי. דוד המלך היה קטן בשנים מכל אחיו ולכן הם ביזו אותו. פירוש המילה "צעיר" בתנ"ך, דומה למונח הצבאי "צעיר" – מי שהוא מושפל בגלל שהוא צעיר.
בעבר, הבכור היה מנהיג הבית, יורש האב, ושאר האחים פחות חשובים ממנו. לעומת זאת, בתנ"ך שוב ושוב יש העדפה של הצעיר על הבכור. כך אצל דוד – כששמואל הולך למשוח את בנו של ישי הוא חושב למשוח את אליאב הבכור למלך. אומר לו הקב"ה- אל תביט אל גובה קומתו, תבחר בדוד הצעיר, שרועה את הצאן- "כי ה' יראה ללבב" (שמואל א, טז, ז). כלומר, הבחירה איננה עפ"י מראה או קדימות בשנים, אלא לפי מידות האדם.
כך גם לגבי אפרים ומנשה. יוסף חשב שמנשה הבכור הוא שצריך להיות הנבחר. אומר לו יעקב, הקב"ה רוצה דווקא את מי שהוא שפל בעיניו, מי שכולם חושבים שאינו ראוי להיות הנבחר. ואכן, בספר בראשית לרוב הבכור נדחה והצעיר נבחר (קין והבל, עשו ויעקב ועוד).
את הפסוק "כי רם ה' ושפל יראה" אומר דוד המלך על עצמו. הקב"ה רוצה דווקא את מי ששפל בעיניי עצמו. הכוונה אינה לחשוב שאני חסר ערך, אלא להיות מסוגל לפנות בתוכי חלל לה' ולא לחשוב רק על עצמי ולהתגאות. הגאווה עלולה להיות אצל כל אחד ובמיוחד אצל בעל תפקיד בכיר. התנ"ך מלמד אותנו להיות "צעירים" ולהשאיר מקום בתוכנו גם לקב"ה ולסובבים אותנו.
(ויחי תשע"ט)
