הבלגה ואיפוק הם כוח

אפשר לחתוך את המתח באוויר. שנים-עשר האחים עומדים ליד מיטת אביהם הזקן הנוטה למות. כולם נקבצו ובאו לשמוע את ברכתו ונבואתו טרם ייפרד מהם. לא עברו דקות מעטות והתמונה לחרדתם התחילה להתבהר. פני שלושת האחים הגדולים ראובן, שמעון ולוי העידו על מצוקה והלם מוחלט. במקום הברכה לה ציפו בכיליון עיניים הם 'קוללו' על ידי אביהם.
ראובן נדחה מן הבכורה שהועברה במעמד זה ליהודה וליוסף. שמעון ולוי כלי חמס מכרותיהם. הם נושלו מנחלה בארץ ישראל, נגזר עליהם להיות נעים ונדים בארץ ישראל. יעקב אבינו ידע, שמר את הדבר, לא שכח. התנהגות שמעון ולוי במעשה דינה, שהרגו עיר שלמה, לא נשכחה. מעשה ראובן, ש'בלבל יצועי אביו', לא נשכח אף הוא.
כמעט חמישים שנה נושא יעקב למוד הסבל צלקות אלו אך אינו מגיב. הוא ממתין עד ליום מותו. העניין הושלם, לא במובן של סגירת חשבונות חלילה, אלא בתוכחה נכונה ואפקטיבית. מדוע התאפק יעקב עד כה? על כך עונה המדרש בדברים:
"'ויהי בארבעים שנה', מלמד שלא הוכיחם אלא סמוך למיתה. ממי למד? מיעקב שלא הוכיח את בניו אלא סמוך למיתה שנאמר (בראש' מט, א): 'ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים, ראובן בכורי'. וכי אין אנו יודעים שראובן בכור? אלא מלמד שאמר לו: ראובן בני אומר לך מפני מה לא הוכחתיך כל השנים הללו כדי שלא תניחני ותלך ותדבק בעשו אחי" (ספרי דברים, פרשת דברים, פיסקא ב).
מנהיג, וקל וחומר 'בחיר האבות', נדרש לתגובה בזמן ובמקום הנכון. הוא נדרש לכוח איפוק בכדי שהנזק לא יגדל על התועלת הצפויה בתוכחה מיידית וקשה. ענישה או תוכחה בסמיכות לאירוע, כאשר הרוחות סוערות, עשויה חלילה להשיג את המטרה ההפוכה. במקרה ראובן לדוגמה, היא הייתה עשויה לגרום לדחייתו מן המשפחה. יעקב מכיר היטב את סיפורי ספר בראשית בהם בכורים נדחו מפני אחיהם. הוא פעל בחכמה ובהבלגה כדי להימנע ממצב זה במשפחתו. זיכרון מכירת יוסף עדיין מהדהד בו.
האם הצליח בכך למרות תוכחתו הקשה? אכן. "כל אלה שבטי ישראל שנים עשר". אף אחד לא נדחה מפני אחיו למרות הכל.
(ויחי תשע"ט)