הרב ד"ר משה רט (מכון עולמות)סיפור המלאכים בתחילת פרשתנו ממחיש היטב את ההבדל בין פרשנות צמודת פשט, המקשיבה לדברי המקרא ללא דעות קדומות ומנסה להבין אותם מתוך עצמם, לבין פרשנות רציונליסטית המסמנת מראש את המטרה ומנסה להתאים אליה בכוח את הכתוב.
הרשב"ם מייצג את הסוג הראשון של הפרשנות. על הפסוק הראשון בפרשתנו הוא כותב: "וירא אליו ה' – היאך, שבאו אליו שלושה אנשים שהיו מלאכים". ה' נגלה אל אברהם באמצעות שלושה מלאכים בדמות אדם שהופיעו לפניו. לאורך הפרק מסביר הרשב"ם שבכל מקום בו נאמר "ויאמר ה'" הכוונה היא למלאך הגדול שבהם, המייצג את ה' עצמו. בסוף הביקור הולכים שניים מהמלאכים לסדום, "ואברהם עודנו עומד לפני ה'" – הוא המלאך השלישי, שלאחר הדיון עם אברהם חוזר לשמים. כפי שציין הרב סמט בספרו, פירוש זה כל כך מתבקש, שלאחר שמתוודעים אליו אי אפשר לקרוא את הפרק אחרת. הרשב"ם אינו נרתע מהאפשרות לפיה מלאכים מופיעים בדמות אדם, ואחד מהם אף מייצג את התגלותו של ה' עצמו. אם זה מה שמתארת התורה, אז זה מה שהיה.
הרמב"ם, לעומת זאת, קבע עיקרון לפיו מלאכים אינם מתגלים בעולם הזה בדמות אדם (מו"נ ב, מג). לשיטתו, בכל מקום בו מתוארת בתנ"ך הופעת מלאך, מדובר בחלום או מראה נבואה, וכך גם בפרשתנו. עיקרון זה אינו מבוסס על דברי התנ"ך עצמם, אלא על ההנחות הפילוסופיות החיצוניות שהרמב"ם האמין בהן.
הרמב"ן תוקף בחריפות את פירוש הרמב"ם: "ואם כן בא החלום הזה ברוב עניין כחלומות השקר, כי מה תועלת להראות לו כל זה (…) והנה לפי דעתו זאת יצטרך לומר כן בעניין לוט, כי לא באו המלאכים אל ביתו ולא אפה להם מצות ויאכלו, אבל הכל היה מראה. ואם יעלה לוט למעלת מראה הנבואה, איך יהיו אנשי סדום הרעים והחטאים נביאים, כי מי הגיד להם שבאו אנשים אל ביתו? ואם הכל מראות נבואתו של לוט (…) וכל הפרשה כולה מראה, ויישאר לוט בסדום (…) ואלה דברים סותרים הכתוב, אסור לשמעם אף כי להאמין בהם!"
במקום לנסות לדחוק את המקרא להתאים להנחות מוקדמות שאינן מוכרחות כלל, מוטב שננסה להבין מה שהוא באמת אומר לנו.
(וירא תשע"ז)
