שנים האחרונות עושה רושם שהאנושות (או חלק מרכזי ממנה) הפסיקה להתנהג כמו אדם בוגר ורציני, והתחילה להתנהג כמו נערה מתבגרת, עם כל התסמינים הכרוכים בכך.
כמו נערה מתבגרת, היא מגיבה בצרחות היסטריות אם מישהו אמר את המלה הלא נכונה בעיתוי הלא נכון. התבטאות של מה בכך עלולה לגרור תגובות של "גזענות!" "שוביניזם!" "הומופוביה!" וכדומה, בתוספת השוואות לנאצים (תמיד זה הנאצים, לא פחות) וזיהוי "תהליכים מדאיגים". כמו כן, היא נוטה להיעלב מאד בקלות. אסור להגיד שום דבר או לספר שום בדיחה על נשים\ערבים\מרוקאים\כושים\מזרחיים וכדומה, כי הם עלולים להיעלב קשות, חלילה. בדרנים ואומני סטנד-אפ בארצות הברית מסרבים לאחרונה להופיע לפני סטודנטים, בטענה שהם לא יכולים להוציא משפט מהפה בלי שיואשמו בכך שהעליבו איזה מגזר.
כמו נערה מתבגרת, היא סובלת מרגשות אשמה קבועים ומתסביכי ילדות. היא מאשימה את עצמה בעוולות אמיתיות או מדומיינות שנעשו בעבר לכל מיני אנשים וקבוצות, וכתוצאה מכך מוכנה להתמסר להם ולאפשר להם לעשות בה כרצונם כדי לכפר על כך. היא תפתח את שעריה למהגרים, מסתננים, מחבלים ורוצחים ותניח לה לכבוש אותה, כי בדמיונה הם המסכנים והמוחלשים והיא זו שלא בסדר כלפיהם.
כמו נערה מתבגרת, היא מתמרדת כנגד המסורת והמוסכמות, וחותרת לשינויים קיצוניים ומהירים בלי לעצור ולבדוק את השפעתם. האידיאלים הם החשובים, לא המציאות. בשם האידיאלים יש לתת לכולם חופש מוחלט, שוויון מוחלט, ביטול כל גבול והגדרה וטשטוש כל זהות, תכף ומיד! ואם העולם ילך לעזאזל בגלל זה, כנראה זה מה שמגיע לו. הגברים הלבנים אשמים.
כמו נערה מתבגרת, היא סובלת מדימוי עצמי ירוד. היא רואה את העולם בשחור לבן, מאמינה בקונספירציות ומשליכה את חולשותיה על אויבים מדומיינים כמו הפטריארכיה הלבנה. היא מתקוממת כנגד כל ניסיון להציב לה גבולות. היא מגיבה בצורה אסוציאטיבית, אימפולסיבית ורגשית במקום בחשיבה רציונלית. יש לה הורמונים משתוללים וקשיי קשב וריכוז. היא חיה בבועה דמיונית ועוצמת עיניה כלפי המציאות שאינה מוצאת חן בעיניה.
אנושות, את כבר לא נערה בת 16. לא הגיע הזמן להתבגר סוף סוף?
(הבהרה: אין בדברים בכדי לפגוע בנערות מתבגרות באשר הן…)
(חי שרה תשעז)
אנושות בגיל ההתבגרות
השארת תגובה