הרב ד"ר עידו פכטר (נאמני תורה ועבודה והפורום לשיח יהודי עכשווי. מייסד תנועת תכלת – יהדות של השראה)ברשימה הקודמת ראינו כיצד הפכה ברכת הלבנה בתלמוד הבבלי מברכת ראיה רגילה, לברכה הנושאת עמה רמז לגאולת ישראל. כעת נדון בהתפתחותה הברכה לטקס שלם.
במסכת סופרים, המיוחסת לתקופת הגאונים, מובא (יט, י):
" ואין מברכין על הירח אלא במוצאי שבת, כשהוא מבושם, ובכלים נאים, ותולה עיניו כנגדה, ומיישר את רגליו, ומברך… ואומר שלש פעמים, סימן טוב, סימן טוב, סימן טוב, תיהוי לכל ישראל, ברוך בוראך, ברוך יוצרך, ברוך מקדשך, ורוקד שלש רקידות כנגדה, ואומר שלש פעמים, כשם שאני רוקד כנגדך ואיני נוגע בך, כך אם ירקדו בני אדם כנגדי לא יגעו בי, תפול עליהם אימתה ופחד, ולמפרע, אמן אמן אמן, סלה הללויה. ואומר לחבירו שלש פעמים שלום עליך, וילך לביתו בלב טוב".
שני דינים נוספו כאן: א. אמירת הברכה במוצאי שבת. מדוע נקבע זמן זה? התשובה כתובה במפורש. כדי לבטא את החגיגיות שבברכה יש לאמרה בזמן בו האדם מבושם ולבוש בגדים נאים, וזה קורה במוצאי שבת. ב. לבד מן הברכה יש לומר פסוקים ואמירות הנוגעים לאיבוד אויבים והמבטאים את היות הלבנה סימן טוב לעם ישראל (ראוי להעיר על טעות נפוצה. כמענה לברכת שלום עליכם, יש העונים 'עליכם השלום'. ביטוי זה שייך לנפטרים. המענה הנכון הוא 'עליכם שלום').
בפירוש רבנו בחיי בן אשר לתורה (פרשת וישב) מוזכר עניין נוסף שיש לומר בברכת לבנה. הציפייה לגאולה, הלבנה, ומוצאי שבת, הם מוטיבים המתקשרים בקבלה לדמותו של דוד המלך. על כן גורס רבנו בחיי שיש להוסיף את הפסוק "דוד מלך ישראל חי וקיים" לטקס, המבטא את חזרתה העתידית של מלכות ישראל. כמדומה שדינים אלה הם שהפכו את הברכה המקורית לטקס של ממש.
כיצד נקבעה ההלכה למעשה? מחלוקת בין הרמב"ם והשולחן ערוך. מהלכות הרמב"ם ניכר שברכת הלבנה נותרה בצורתה המקורית, כברכת ראיה (ראו הלכות ברכות י, טז-יז). ראשית, הרמב"ם מביא ברכה זו בהלכות ברכות, עם שאר ברכות הראיה. שנית, הרמב"ם איננו מביא את כל התוספות המנויות במסכת סופרים. לדידו, יש לומר את הברכה לבדה. ועוד, הרמב"ם איננו קובע זמן מיוחד לברכה אלא מחייב לאומרה ברגע הראשון שהאדם רואה אותה. להלכה, אגב, מספר ראשונים ואחרונים סברו כרמב"ם, שיש לומר את ברכת הלבנה ברגע הראשון שניתן ואין לדחותה. בדרך זו גם נהג הגר"א (ראה ביאור הלכה או"ח סימן תכו).
בשולחן ערוך, לעומת זאת, ר' יוסף קארו מביא את דיני ברכת הלבנה לא בהלכות ברכות אלא בסימן מיוחד כחלק מהלכות ראש חודש (אורח חיים, סימן תכו). נוסף לכך, ר"י קארו פוסק לומר את ברכת הלבנה במוצאי שבת דווקא, ומוסיף לברכה את הפסוקים שהוזכרו לעיל במסכת סופרים (הרמ"א מוסיף על כך את התוספת שהובאה אצל רבנו בחיי). עוד הוא פוסק, על פי הקבלה, לומר את ברכת הלבנה רק לאחר שבעה ימים, ולא מיד כשרואה אותה (או לפחות לאחר ג' ימים שאז נהנה מאורה). מכל זאת מצטיירת התמונה לפיה ר"י קארו החשיב את ברכת הלבנה כטקס מיוחד הנלווה לראשי חודשים ולא כברכת ראיה שגרתית.
מעתה ניתן יהיה אולי ניתן להבין מדוע הרמ"א ובעקבותיו האשכנזים מכנים את המעמד בשם 'קידוש לבנה' ולא 'ברכת לבנה' (ראו רמ"א שם). הפקעתה של ברכת הלבנה מהלכות ברכות והכללתה בדיניו של ראש חודש, וכן הפיכתה למעמד טקסי, מזכירה את בית הדין שבעבר קידש את החודש על פי הראיה. אלא שאם בעבר המושא המקודש היה 'החודש', היינו יום ראש החודש, כאן הלבנה היא זו שהתקדשה, כך שמקידוש החודש נוצר קידוש לבנה. עוד ניתן לשער, שהמטען המשיחי שהתווסף לברכה זו, תרם להחשבת המעמד כמקודש, ומכאן שמו.
כך התגבשה לה ברכת הלבנה לכדי טקס שלם. כדי לשוות לו מעמד טקסי עצמאי תוקן להוסיף לו את תפילת 'עלינו לשבח' ולחתום בקדיש. לכאורה, במהלך זה אין כל פסול, שהרי מדובר בטקס משמח ומרומם. אף על פי כן, נראה שראוי להרהר על כמה מפרטיו. על כך ברשימה הבאה.
(חיי שרה תשעז)
