הרב ד"ר רונן לוביץ (רב ניר עציון, נשיא תנועת 'נאמני תורה ועבודה')אנחת רווחה רועמת תישמע בשבוע הקרוב במקומות בהם יתחדשו הלימודים במוסדות החינוך. השנה, בשל מגבלות הקורונה, קצרה רוח ההורים בדרך לתאריך הנכסף באופן מיוחד. יש הורים שרואים את סיום החופשה הגדולה של הילדים כתחילת החופש הגדול שלהם. ברצוני להשבית קמעא את שמחתם, ולהזכיר שעל פי היהדות, כמו גם על פי השכל הישר, חובת החינוך מוטלת בראש ובראשונה על ההורים. האב חייב למד את בנו תורה (קידושין כט, א), שנאמר: "ולימדתם אותם את בניכם", וההורים חייבים (מדרבנן) לחנך את ילדיהם למצוות (סוכה כח, ב).
הגננות, המורים והמחנכים הם בגדר שליחים של ההורים, ושליחות זו אינה פוטרת מאחריות. להורים יש תפקיד משמעותי לעקוב אחר לימודיו של הילד והתנהגותו, ולשתף פעולה עם מוריו. הורים רבים עוקבים כיום אחרי תפקוד המחנכת והמנהלת, ופחות מכך אחרי ילדם. כשמתעוררת אתו בעיה הם לא פעם ינערו חוצנם ממנה, ויטילו אותה על בית הספר, מתוך תפיסה שאם הילד לא מסתדר בבית הספר, על בית הספר לפתור את הבעיה.
תפקיד ההורים איננו רק במעקב ובשיתוף פעולה עם בית הספר, ועיקרו בחינוך ההורי לכל אורך שנות הילדות והנערות. החינוך לערכים ולמצוות, למידות טובות ולהתנהגות חברתית נאותה, כל אלה הם בראש ובראשונה תפקידיהם של ההורים. וכפי שכתב הרב קוק מטרת החינוך העיקרית היא לעשות את האדם טוב וישר (אג"ר קע).
על חשיבות החינוך ההורי ניתן לעמוד גם מתוך דברי דרוש לפרשת בן סורר ומורה שבפרשתנו. רבים דרשו נושא זה כהנחיות בענייני חינוך הילדים, והיו שהתבססו על הגבלת דין בן סורר שמופיעה במשנה (סנהדרין פ"ח). המשנה אומרת: "הָיָה אֶחָד מֵהֶם [מההורים] גִּדֵּם אוֹ חִגֵּר אוֹ אִלֵּם אוֹ סוּמָא אוֹ חֵרֵשׁ, אֵינוֹ נַעֲשֶׂה בֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה". העיקרון הדרשני אומר שיש בדברים אלה קריטריונים שמגדירים מהם הורים טובים, שכן אם הורי הילד הסורר לא היו הורים כראוי, הקולר תלוי בצווארם, ואין מקום להעניש את בנם.
כך דרשו: אם היה אחד מההורים "גידם" – שקצרה ידם, וגילו אוזלת יד בחינוך הילד. ידם אינה משגת להקדיש לו מזמנם, שכן ראשם ורובם בעבודה, בקריירה או בעניינים חשובים אחרים, וכשהילד צריך אותם, הם עונים: "אנו עסוקים בפניות קודמות". "או חיגר" – שההורים אינם עומדים ביציבות על דעותיהם, האמונה שלהם קצת צולעת, הערכים והדרישות שלהם חיגרים או פיסחים – שפוסחים על שתי הסעיפים, ולא מעבירים מסרים ברורים. "אילם" – הם אינם מסוגלים לשוחח עם הילד, נמנעים מלהעיר לו, וכשהוא עושה מעשה לא טוב הם מתעלמים, נאלמים וממלאים פיהם מים ולא מגיבים. "חרש" – הורה שלא יודע להקשיב לילד, לא שומע את מצוקותיו ואת מאוויו, ולא קשוב לבעיותיו. "סומא" – איננו רואה את מצבו של הילד וצרכיו, לא מבחין בשינוים בהתנהגותו, ואינו חד ראיה די הצורך לראות מה עובר על ילדו, ולמה הוא זקוק (עפ"י ח"י צוקרמן, אוצר חיים, ה, קכח).
תנאי סף נוסף לדין בן סורר הוא שיהיו אביו ואמו שווים "בקול ובמראה ובקומה" (סנהדרין עא, א). כשההורים לא מדברים בקול אחד, ואין תאום והרמוניה ביניהם, אין מקום לבוא בטענות לילד. בכל המקרים הללו אין להאשים את הבן, ואין להגדירו בן סורר (רש"ר הירש).
לדעת חכמים "בן סורר ומורה לא היה ולא עתיד להיות, ולמה נכתב – דרוש וקבל שכר" (שם). אכן, בן סורר לא היה, אבל הורה סורר היה גם היה. אם נדרוש היטב מהמקרא ומעצמנו, נקבל שכר הרבה: נחת מילדינו.
(כי תצא תשפ)
