ביקורת שיפוטית על מינויים ציבוריים בכירים

פרופ' יובל סיני
נשיא מכללת אורות ישראל

העיקרון ש"אין מעמידים פרנס על הציבור אלא אם כן נמלכים בציבור" הוא עיקרון מנחה בהלכות נבחרי ציבור במשפט העברי, שבעבר יושם בפסיקת בית המשפט העליון בעתירה שהוגשה לבג"ץ נגד מינוי צחי הנגבי לתפקיד שר בשל מעשים שעשה בעבר. השופט יעקב טירקל התבסס בפסק דינו על הכלל הנזכר במשפט העברי: "אמר רבי יצחק: אין מעמידין פרנס על הצבור אלא אם כן נמלכים בצבור, שנאמר 'ראו קרא ה' בשם בצלאל'. אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: משה, הגון עליך בצלאל? אמר לו רבונו של עולם, אם לפניך הגון – לפני לא כל שכן? אמר לו: אף על פי כן, לך אמור להם. הלך ואמר להם לישראל: הגון עליכם בצלאל? אמרו לו: אם לפני הקדוש ברוך הוא ולפניך הוא הגון – לפנינו לא כל שכן!" (ברכות נ"ה ע"א).
יישום עקרונות המשפט העברי בעניין מינויים ציבוריים בהקשר לעתירה הנידונה הביא את השופט טירקל לכלל מסקנה שיש לדחות את העתירה, בציינו כי ח"כ הנגבי נבחר בבחירות המקדימות של תנועתו במקום גבוה, הוצב בצמרת הרשימה בבחירות לכנסת, מונה על ידי ראש הממשלה לכהונת שר והמינוי אושר על ידי הכנסת, זוהי אפוא לשיטת טירקל "הימלכות" בציבור, והציבור אמר את דברו.
השופט טירקל סיים את דבריו במילים האלה: "אכן, יש טעם רב בהשקפה שלפיה יש לדקדק במוסריותם ובמידותיהם של נבחרי ציבור כחוט השערה, אולם זאת שאיפה למטרה שלעולם – בעולם שבו אנו חיים – תשאר בגדר מטרה".
אמת, אף להשקפה שהזכיר השופט טירקל, שיש לדקדק במוסריותם ובמידותיהם של נבחרי הציבור כחוט השערה, ניתן להביא אסמכתאות ממקורות המשפט העברי, הדורשים מנבחר הציבור לצאת ידי הבריות כדרך שהוא צריך לצאת ידי המקום (ראה למשל: משנה, שקלים, פרק ג, משנה ב), שנאמר: "והייתם נקיים מה' ומישראל" (במדבר לב, כב) ונאמר: "ומצא חן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם" (משלי ג, ד). מדברי אחד מגדולי הראשונים, בעל 'תרומת הדשן', אף עולה שמעמד נבחרי הציבור הוא כמעמד השופטים, ויש להחיל עליהם אמות מידה מחמירות, על כן, פוסק בעל 'תרומת הדשן', אין מועילה הסכמת הקהל למנות אדם שהודה שנשבע על שקר למשרה ציבורית, משום שהדבר נוגד את ההלכה, כיוון שאין בכוחם של אנשי הקהילה למחול על כבוד שמים ולהושיב אדם שחטא ולא עשה תשובה. לאור תפיסה זו, נראה כי אין די בעובדה שנמלכו בציבור קודם מינוי הפרנס, אלא שהוא אינו יכול להיות אדם שחטא ולא שב בתשובה.
זאת ועוד: אחד מדייני דורנו, הרב יוסף גולדברג (טובי העיר, ירושלים תש"ס, עמ' סא-סג), קבע כי "ציבור שבחר נבחרים שאינם ראויים, אף שהציבור ידע מחסרונם ובכל זאת קבל על עצמו במפורש נבחרים אלו שיהיו מנהיגיו בכל ענייני הציבור, אין קבלתו מועילה אלא לתקנות שתקנו בעניני ממון בלבד אבל לשאר תקנות וגזירות אין מועילה קבלתו". ובהמשך דבריו הוא מדגיש: "אף שמועילה קבלת נבחרים שאינם ראויים או פסולים לגבי תקנות בענייני ממון כמבואר לעיל, אכן לכתחילה אין ראוי שיקבל עליו הציבור נבחרים אלו למשרה קבועה".
אם כן, לפי מקורות המשפט העברי, גם אם אמר הציבור את דברו, עדיין יש לעתים מקום לביקורת שיפוטית שיש בכוחה לבטל או להגביל את המינוי, ייתכן שאף בעתירות נגד מינויים בכירים, ניתן להסתמך על מקורות אלו כדי לבחון אם יש מקום להגביל את אותו מינוי או אף לבטלו.
(בא תשפ)