שני קרבות מוזכרים בפרשתנו: הראשון עם המצרים על שפת ים סוף שהתנהל בדרך ניסית, ובו נאמר לישראל: "ד' ילחם לכם ואתם תחרישון" (שמות יד, יד). המפתח להצלחה היה באופן בלעדי בידי המעשה האלוקי, הגם שנדרשה בו היחלצות וקפיצה למים של נחשון בן עמינדב. השני, בסוף הפרשה, עם עמלק, התנהל בדרך הטבע. שם נאמר: "ויאמר משה אל יהושע: בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק" (שמות יז, ט). "רצה משה רבינו להראות לישראל כח השגחת ד' עליהם גם בלי נס נגלה, על כן סידר מלחמה זו 'בדרך הטבע'" ("העמק דבר" שם). המפתח להצלחתו היה שילוב בין מעשה האדם לבין המעשה האלוקי. לשם שילובו ניצב משה על ראש הגבעה ונשא ידיו בתפילה: "והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכאשר יניח ידו וגבר עמלק" (שם יא). "אבל בזה המקום שהיה צורך השעה להיות מלחמה טבעית, על כן עשה משה כמו שכל ישראל ינהגו לדורות, ואפילו בשעה שבטוחים שיתגברו במלחמה ההכרח להתפלל" ("הרחב דבר" שם י"א א). לבסוף גם העשייה האנושית תלויה בכוח שניתן מאת הקב"ה.
מכך נלמד לדורות כיצד להיערך למלחמה. דווקא האמונה מלמדת ש'אין סומכין על הנס' (פסחים סד ב, קידושין לט ב), "שכל הסומך על הנס אין עושין לו נס" (תו"כ אמור ח). יש לעשות כל שניתן, בדרך הטבע, כדי להצליח; להפעיל עוצמה צבאית, לפעול בתחבולנות ובחכמה אנושית, ולהגביר את המוטיבציה ורוח הלחימה: "'סוס מוכן ליום מלחמה ולה' התשועה' (משלי כא, לא) – שלמה המלך ע"ה יזהיר כל אדם בכתוב הזה שיעשה כל דבר שיצטרך לעשות ובדרך הטבע, כל מה שבכוחו, ושימסור השאר בידי שמים, כי הנס אינו חל אלא בחסרון הטבע. ועיקר יצירת האדם בנוי על מדת הטבע, ועל כן יצטרך שיעשה האדם פעולות ועניינים שיהיו הכנות להשיג בהן חפצו ולעמוד על משאלות לבו, כמי שרוצה ללכת למלחמה על אויביו שראוי לו שיכין כלי זיין וסוסים ומרכבות ליום מלחמה, שאם אינו מכין ויסמוך על הנס ימסר ביד אויביו, וכו'… ואחר שעשה לו כל יכולתו והשתדל בכל כוחו ועשה בדרך הטבע כל הכנותיו אין ראוי לו לבטוח שיגיע אל רצונו רק בשם יתעלה לא בהכנות האלה, כי יש אדם שיאבד במלחמה עם כל ההכנות ויש שינצל מבלעדיהן וכו'. כי התורה לא תסמוך על הנס לעולם" (רבנו בחיי במדבר יג ב).
זהו מפתח ההצלחה האמוני בכל תחומי החיים; שילוב בין מעשה האדם לבין המעשה האלוקי. כדי להצליח צריך לפעול בכל הדרכים המעשיות. האמונה ביכולתו של הקב"ה לחולל ניסים, שלא בדרך הטבע, אינה מאפשרת 'לסמוך על הנס'. מאידך גיסא, גם אם יעשה את המיטב מצידו עדיין אין ערובה שיצליח. יש מרכיבים שאינם בשליטתו, הוא זקוק גם לסייעתא דשמיא, ועליו להתפלל לקב"ה שיהיה בעזרו.
מו"ר הרב צבי יהודה זצ"ל נהג להזכיר את דברי הר"ן: "ולפי זה יהיה אמת בצד מה שיוכל העשיר לומר 'כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה'. עם כל זה, עם היות שהכוח ההוא נטוע בך, זכור תזכור שהכוח ההוא מי נתנו לך ומאין בא. והוא אמרו 'וזכרת את ד' א-להיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל'" (דרשות הר"ן י).
החברה המודרנית שאפתנית ותחרותית. בחלקים רבים ממנה ההתנהלות בדרך להצלחה נראית כאילו מפתח ההצלחה נמצא אך ורק בידי האדם, תוך התעלמות מהמעורבות האלוקית בעולם, ומהמרכיבים שאינם בשליטת האדם. ההשתלבות של איש האמונה במרחב הציבורי והכלכלי, עלולה לשחוק את התודעה הבסיסית הזו. עליו לשים אל ליבו כל העת: "וזכרת את ד' אלוקיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל" (שם).
(בשלח תשפ)
מפתח ההצלחה
השארת תגובה