בפתיחת הפרשה שואל אור החיים מדוע זכה יתרו שהפרשה תיקרא על שמו. וזו לשונו:
"וראיתי לתת לב איך זכה יתרו שתכתב על ידו פרשה זו, והן אמת כי הוא כיבד משה עבד ה' והנה שכרו שכבדו ה', אלא היה ה' יכול עשות לו דרך כבוד אחר … ונראה כי טעם הדבר הוא, להראות ה' את בני ישראל הדור ההוא, וכל דור ודור כי יש באומות גדולים בהבנה ובהשכלה…והכונה בזה כי לא באה הבחירה בישראל לצד, שיש בהם השכלה והכרה יותר מכל האומות, וזה לך האות השכלת יתרו הא למדת, כי לא מרוב חכמת ישראל והשכלתם בחר ה' בהם אלא לחסד עליון ולאהבת האבות …".
כלומר, הקב"ה מבקש להראות לנו שגם בגויים יש חכמה והסיבה שנבחרנו לממלכת כהנים וגוי קדוש היא לא בזכות חוכמתנו אלא מתוך חסד הבורא עלינו ואהבתו לאבות.
העובדה כי הפרשה נקראת על שם יתרו, למרות שבמרכזה מעמד הר סיני הכל כך חשוב, מעידה שיש משהו מיוחד במפגש שהתקיים בין יתרו למשה. יתרו הבחין בקשייו של משה וחשש מקריסתו בעבודה. לכן יעץ לו לעשות "רה ארגון". משה שהיה עסוק כל כולו בעשייה, עם התמודדויות רבות, חיצוניות ופנימיות כאחד, לא היה פנוי לקחת מרחק מהסיטואציה ולהתבונן עליה בראייה יותר מקיפה, כפי שיתרו היטיב לעשות כמתבונן מהצד. משה היה קשוב לעצת חותנו וקיבל אותה. מנהיגים בשיעור קומה של משה היו נוטים להתעלם מהערות ומביקורות, אולם משה בחר להקשיב וגם היתה לו היכולת "לשחרר". דרך כלל, מנהיג שואף לרכז סמכויות ולא לפזרן. לא כך משה. הוא לא סבר כי האמת בחיקו בלבד, אלא שמע ולמד מכל אדם. צא ולמד, שעל מנת שביקורת תתקבל בלב פתוח, נדרשת מידת ענווה, הן מצד המבקר והן מצד המבוקר. על כך אפשר להוסיף את דברי הרמב"ם בהקדמתו לשמונה פרקים – "שמע האמת ממי שאמרה".
המפגש שבין משה ליתרו, מתרחש לקראת מתן תורה. מפגש זה אינו מפגש של מאבק, נהפוך הוא, היה זה מפגש בין חותן לחתנו המכירים בשונות של שניהם מתוך כבוד הדדי. היחסים שבין חתן לחותנו עלולים לעתים להיות נפיצים ובכל זאת משה יודע להכיר טובה ליתרו על כך שקלט אותו בעת שברח ממצרים, ועל כך שדאג לאשתו ולילדיו בעת שהוא שהה במצרים. משה ידע להקשיב, לקבל, להכיל וליישם את העצות שקיבל מחותנו. היחסים שבין אדם לחברו ובמקרה דידן בין משה החתן ליתרו חותנו, הענווה וההכלה של ביקורת, ויכולת הקשבה, הם לימוד של דרך ארץ.
ייתכן והתורה מדגישה בפנינו, דרך המבנה של פרשת יתרו ודרך שמה של הפרשה, את הערך הגדול: "דרך ארץ קדמה לתורה". דרך ארץ כפי שמשתקף במפגש שבין יתרו למשה קודם למעמד הר סיני. ה'שפת אמת' מעיר ברוח דומה: "הקדמת פרשת יתרו לקבלת התורה. כעניין אמרם ז"ל 'דרך ארץ קדמה לתורה'". והוא ענין עבודת האדם להש"י מתוך השכל והכרת האמת שמכירין טובת הבורא על כל ברואיו וחסדיו המרובים. ואח"כ זוכים לתורה שהיא עבודה עליונה כפי רצון הש"י באמת". דהיינו, מטבע בריאתו יש לו לאדם כושר הבחנה בין טוב לרע בהתנהגותו המוסרית. זו "דרך ארץ", ועל בסיסה ניתנה התורה לישראל. יתרו מייצג את הדרך ארץ שקדמה לתורה, את אותה חוכמה אנושית הקודמת לחוכמה האלוקית. היחסים שבין יתרו למשה מייצגים את ההתנהגות המוסרית הקודמת למוסר התורה והמצווה.
(יתרו תשפ)
דרך ארץ קדמה לתורה
השארת תגובה