הרב ארי לנדאעשרת הדברות אשר ניתנו במעמד הר סיני ומובאים בפרשתנו מסתיימים בדיבר העשירי (פרק כ', יד') "לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ, לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ:". לא ברור כיצד ניתן לצוות על מחשבתו של אדם, איך יתכן שאדם יוכל להתנקות כליל מהנטייה האנושית הרגילה של חימוד מה ששייך לשכנו? מתי מוגדר האדם כעובר על לאו זה? בעצם החשיבה?
הרמב"ם ב"יד החזקה" בהלכות גזלה ואבדה (פ"א ה"ט) פוסק כך "כל החומד עבדו או אמתו או ביתו וכליו של חבירו או כל דבר שאפשר לו שיקנהו ממנו והכביד עליו ברעים והפציר בו עד שלקחו ממנו אף על פי שנתן לו דמים רבים הרי זה עובר בלא תעשה שנ' (שמות כ' ט"ז) לא תחמד, .. ואינו עובר בלאו זה עד שיקח החפץ שחמד". ע"פ הרמב"ם, אדם אינו עובר על לאו אלא אם הגשים את מחשבתו והצליח להעביר לרשותו מה שהוא חמד אפילו אם שילם על כך ממון רב.
אך האבן עזרא בפירושו מסביר זאת בצורה אחרת "לא תחמוד – אנשים רבים יתמהו על זאת המצוה, איך יהיה אדם שלא יחמוד דבר יפה בלבו כל מה שהוא נחמד למראה עיניו. ועתה אתן לך משל. דע, כי איש כפרי שיש לו דעת נכונה, והוא ראה בת מלך שהיא יפה, לא יחמוד אותה בלבו … כי ידע כי זה לא יתכן. ואל תחשוב זה הכפרי שהוא כאחד מן המשוגעים, שיתאוה שיהיה לו כנפים לעוף השמים, ולא יתכן להיות… ככה כל משכיל צריך שידע, כי אשה יפה או ממון לא ימצאנו אדם בעבור חכמתו ודעתו, רק כאשר חלק לו ה'…. ובעבור זה המשכיל לא יתאוה ולא יחמוד." לפי האב"ע הציווי הוא על המחשבה והמגמה היא שאדם יכיר שישנם דברים שאינם שייכים לו כלל ואינם רלוונטיים אליו, כמו בת המלך עבור איש כפרי נידח או קבלת כנפיי ציפור לאדם. דברים אלו הם כל כך לא שייכים לאדם שהוא אפילו לא חושב עליהם, כך צריך להיות היחס לאשתו או רכושו של החבר.
ר' צדוק הכהן מלובלין בספרו "פרי צדיק" (במדבר פר' מטות פס' ח') מרחיב הבנה זאת ואומר "… נאמרו עשרת הדברות ונחקקו בנפשות ישראל מראשית הדיבור עד האחרון כי בדיבור הראשון נאמר אנכי ה' אלהיך וגו' … שכן נחקק בנפשות ישראל התגלות אלהות עד הדיבור האחרון לא תחמוד שעל ידי התגלות אלהות בעשר מדריגות נעשה הלב חלול ופנוי מכל מיני חמדה ותאוה שבעולם הזה". לפי ר' צדוק עשרת הדברות הם תהליך חינוכי שמתחיל ממצוות האמונה ואיסור עבודה זרה ועובר דרך השבת וכיבוד הורים וממשיך בלאוים שבין אדם לחברו. השומר ומפנים את עשרת הדברות כראוי שיהיה זך ומחובר בליבו אל ה'. איך אדם יודע אם התהליך של עשרת הדברות פעל כיאות בליבו? "מקרה המבחן" הוא הדיבר העשירי. מי שבאמת מחובר אל ה', וכל מה שיש לו הוא רואה זאת כמתנה ממנו יתברך, לעולם לא ירצה כלל לחמוד את מה שיש לחברו. עצם היכולת או אי- היכולת לעמוד באתגר הקשה של מצוות "לא תחמוד", מאותת לאדם היכן הוא נמצא בהפנמת החיבור האלוקי אל ליבו.
(יתרו תשעג)
