ד"ר נעמי (יפה) עיני (פסיכולוגית חינוכית ובוגרת בי"ס מנדל למנהיגות חינוכית)
"וַיַּעֲמֹד הָעָם, מֵרָחֹק; וּמֹשֶׁה נִגַּשׁ אֶל-הָעֲרָפֶל, אֲשֶׁר-שָׁם הָאֱלֹקים" (שמות כ', י"ח).
קסום בעיני הפסוק הזה, המעיד על נוכחותו הנסתרת של ה' בחיינו. לצד מהלך החיים השגרתי (יש דבר כזה?), לעיתים אנו חשים בקרבת ה'. יהיה זה על פי רוב, ברגעי שיא, של הצלחות, הישגים ומעברים משמעותיים בחיים, או לחילופין לנוכח סכנה, אובדנים כואבים ודלתות טרוקות ונעולות.
יש ונזכה גם ל"דרישת שלום" של השגחה, המחופשת ל"צירוף מקרים" מפתיע. "פספסתי את האוטובוס" ספרה לי אישה צעירה, "ובאוטובוס הבא, פגשתי את זה שאהבה נפשי". אחֵר, כך שמעתי, נשלח למשפט צבאי ומולו המתינה, מתוחה, לקראת משפטה, מי שהפכה ברבות הימים לזוגתו…
באשר לי, בבית חב"ד באתונה, נעדר הרב. דבר תורה ששחתי לתוּמי בארוחת שבת, זכה ליפול על אוזניו של עורך אתר מוכר, שהציע לי להיכלל בין כותביו…
היות ה' בענן, משמעו קיום ונוכחות בתוך הסתרה. "אֲבָל בֶּאֱמֶת אֲפִילּוּ בְּכָל הַהַסְתָּרוֹת וַאֲפִילּוּ בְּהַהַסְתָּרָה שֶׁבְּתוֹךְ הַסְתָּרָה בְּוַדַּאי גַּם שָׁם מְלֻבָּשׁ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי בְּוַדַּאי אֵין שׁוּם דָּבָר שֶׁלּא יִהְיֶה בּוֹ חִיּוּת הַשֵּׁם כִּי בִּלְעֲדֵי חִיּוּתוֹ לֹא הָיָה לוֹ קִיּוּם כְּלָל". (ליקוטי מוהר"ן, תורה נ"ו)
חווייה פרדוקסאלית שכזו, נוסחה באומץ לב גם ע"י ויקטור פראנקל:
"…הייתי אומר שהא-לוהים אינו מת, אלא שותק. הא-לוהים ה"חי" היה מאז ומתמיד א-לוהים "מסתתר". אל לך לצפות ממנו שיענה לקריאתך. כאשר אתה חוקר את מעמקי הים אתה משגר גלי קול וממתין להֵד מן הקרקעית. אולם אם הא-לוהים קיים, הוא אינסופי ולשווא אתה מחכה להד. העובדה שאינך מקבל שום תשובה בחוזר היא הוכחה כי קריאתך הגיעה אל יעדה, אל האינסוף." (ו. פראנקל, "השאיפה למשמעות")
מעמד הר סיני, מעמד של התגלות היה, אך כזו שהתקיימה בתוך הסתֵר והעלֵם. נרעד ונפחד מעוצמת בוראו נעמד עם ישראל, מרחוק. בדומה לו, גם אנו: למרות צימאוננו למפגש ולקרבת ה', קשה עלינו ההתמסרות בכל רמ"ח ושס"ה.
לפני כחודש ימים התרחש אירוע מטאורולוגי שהביא לכיסויים של שטחי מישור החוף והשפלה, בערפל סמיך. פלא הכיסוי וההתגלות, הנוכחות וההעדר, נחשף לעין המצלמות, משקף מעין הדהוד רחוק של המעמד המכונן ההוא, בו ניצבנו נפעמים לרגלי הר סיני.
(יתרו תשפ"א)
