הרב אליעזר חיים שנוולד (ראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' מודיעין)"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" (שמות כא א). פרשתנו עוסקת בדיני ממונות. לא בכדי נסמכה פרשתנו למתן תורה שבסוף הפרשה הקודמת. נבקש לעסוק בכך במבט אקטואלי לנוכח האתגרים המתחדשים בעידן של כלכלת שפע ותרבות הצריכה.
חכמים נחלקו על משמעות 'סמיכות הפרשיות' ועל אופן נתינת דיני הממונות לעם ישראל: "רבי ישמעאל אומר: לומר לך – מה עליונים מסיני אף תחתונים מסיני, רבי עקיבא אומר: 'ואלה' יכול שונין ולא יודעים, תלמוד לומר ואלה וגו', ערכן לפניהם כשולחן הערוך" (מכילתא שם, וראה ברש"י שם).
מהי כוונת דברי רבי ישמעאל? הרא"ם הסיק מדבריו שדיני ממונות ניתנו גם הם במהלך מעמד הר סיני: "'מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני', שפירושו מה הדברות נאמרו מסיני במעמד כל ישראל ובקולות וברקים, אף אלו כן, ולא כשאר כל המצות שנתנו למשה לבדו בתוך הארבעים יום שעמד בהר. וכו'. ואם כן פרשת משפטים גם כן בעת הדברות נאמרה" (רא"ם שם).
גור אריה ואור החיים (שם) סברו שדיני ממונות ניתנו בנפרד, אולם גם לשיטתם 'דיני ממונות' הם חלק מהתורה שניתנה משמים. דינים אלה נועדו להגדיר על פי התורה את השייכות הממונית ואת הבעלות של האדם על רכושו, ואת הקביעות המבחינות בין רכושו של האדם לבין רכוש זולתו. הם מסדירים את הקביעות המשפטיות בין שני אנשים שיש ביניהם תביעות הדדיות או שגרמו נזק האחד לשני.
הרמב"ן והספורנו פירשו את סמיכות הפרשיות לדיבר האחרון שבעשרת הדברות: "'ואלה המשפטים' כנגד 'לא תחמוד'! כי אם לא ידע האדם משפט הבית או השדה ושאר הממון יחשוב שהוא שלו ויחמדהו ויקחהו לעצמו, לפיכך אמר תשים לפניהם, וכו'. ולא יחמדו מה שאינו שלהם מן הדין" (רמב"ן שם). הקישור בין 'דיני ממונות' לאיסור 'לא תחמוד' מלמד על המקור הנפשי של היחס לרכוש. הנטייה הנפשית ל'רכושנות' עלולה להביא את האדם 'לחמוד' את רכוש זולתו. ההגדרות המשפטיות של פרשת משפטים נועדו לחדד את האבחנה הזו. הרמב"ם הגדיר את 'לא תחמוד' כמחשבה החומדת את רכוש זולתו ומביאה אותו לשדל אותו למכור לו אותו ע"י הפעלת לחץ, גם אם הוא משלם את מחירו המלא (גזילה ואבדה א ט).
אנו נמצאים בעידן של 'כלכלת שפע' ו'תרבות צריכה' המונעות ע"י חברות גדולות. תרבות חומרנית המציפה מוצרי מותרות שאינם דרושים ו/או בכמויות שאינן נחוצות. התרבות הזו מעודדת רדיפה אחר מותגים יוקרתיים שמהווים 'סמל סטטוס' חרף מחירם הגבוה, גם כאשר הם אינם נחוצים ולעיתים אף כאשר אין לרוכש את היכולת הכספית האמיתית לרוכשם. ממון רב מושקע במסעות פרסום שמטרתם להפעיל לחצים פסיכולוגים וחברתיים, חלקם בצורה מניפולטיבית, כדי לשכנע את הקונים הפוטנציאליים.
פוסקי זמננו דנו בשאלה: האם איסור 'לא תחמוד' חל גם על מי שמשדל אדם לרכוש מוצר, מעבר להצעה רגילה וסבירה, כדי לזכות בכספו? יש הסוברים שכן, ויש הסוברים שרק שידול למכור חפץ נכלל באיסור זה ('לא תחמוד ושיווק' – הרב זולדן).
"שניים לא יתחברו לעולם: ההסתפקות והחימוד" (מבחר הפנינים הסתפקות). הדרך להתמודד עם האתגר הזה, ולרכוש רק מה שהאדם צריך, קשורה גם היא ל'לא תחמוד'. האבן עזרא שואל: כיצד ניתן לצוות על האדם להתגבר על הרגש הטבעי ו'לא לחמוד'? תשובתו היא 'אמונה' שמה שיש לאדם יועד לו ע"י הקב"ה ומה שניתן לזולתו לא יועד לו. כך גם צריך האדם 'להאמין' שפרנסתו יועדה לו כדי לרכוש מה שהוא זקוק לשם חייו, וברווח, ולא מעבר לכך. יהיו הפיתויים אשר יהיו.
(משפטים תשפ)
