יסוד הכל הוא האמון שאנו נותנים. פרשת סוטה היא פרשה שיונקת ממשבר קשה בחיי הנישואין, שנובע מחוסר אמון. בימים שבהם לא תוקן עוד חרם דרבנו גרשום, והפער בין האיש והאישה בחיי הנישואין היה גדול מאוד (אם כי לא מוחלט, שכן אין האישה מתקדשת אלא לרצונה היא הלכה קדומה בישראל), היה חוסר האמון נתון לשליטתו של הבעל בלבד. הוא עצמו יכול היה לשאת כמה נשים, אם כי מהמתואר במקרא ובחז"ל רוב המשפחות כללו אישה אחת בלבד, ובשל כך לא היה מקום לעסוק מבחינה הלכתית בחוסר אמון שניתן בו על ידי נשותיו. אומנם, בשפת הנבואה המוסרית נאסר כבר בימים קדומים איסור הבגידה וחוסר האמון גם מצד הבעל: "וַאֲמַרְתֶּם עַל מָה? עַל כִּי ה' הֵעִיד בֵּינְךָ וּבֵין אֵשֶׁת נְעוּרֶיךָ, אֲשֶׁר אַתָּה בָּגַדְתָּה בָּהּ וְהִיא חֲבֶרְתְּךָ וְאֵשֶׁת בְּרִיתֶךָ…וְנִשְׁמַרְתֶּם בְּרוּחֲכֶם וּבְאֵשֶׁת נְעוּרֶיךָ אַל יִבְגֹּד… וְנִשְׁמַרְתֶּם בְּרוּחֲכֶם וְלֹא תִבְגֹּדוּ" (מלאכי פרק ב) – אך ההלכה המשפטית לא מימשה את היסוד הזה.
חוסר האמון הזה הוא יסודה של פרשת סוטה. היא לא נועדה כדי להעניש את האישה, כי אם להשכין שלום בין איש ובין אשתו, על ידי הטחת המציאות בפני הבעל. להשכנת שלום זו ייחוד כפול: ראשית, היא המצווה היחידה בתורה המבוססת על נס, דבר שציין אותו רמב"ן: "והנה אין בכל משפטי התורה דבר תלוי בנס, זולתי העניין הזה שהוא פלא ונס קבוע שיעשה בישראל בהיותם רובם עושים רצונו של מקום כי חפץ למען צדקו", אם כי הוא ביאר שמדובר אכן במגמה למנוע ממזרות ולייסר את הנשים; שנית, חז"ל חזרו וציינו כי מדובר במחיית שמו של הקב"ה על המים, כדי להשכין שלום בין איש ובין אשתו.
לא זו בלבד, אלא שהתורה שבעל פה לימדה שכדי שהמים המאררים ימלאו את תפקידם – הבעל חייב להיות נקי מכל עוולה כלפי אשתו, דבר המלמד על ראשיתה של סימטריה בדרישות ההדדיות. סימטריה זו הלכה והתפתחה במשך הדורות, בתקנות מיוחדות ובהחמרות שנתחדשו, והיא מהווה היום את הבסיס היסודי ביותר של האמון הנדרש בין בני זוג.
פרשת סוטה לא ללמד על עצמה יצאה, אלא ללמד על כלל היחסים שבין אדם לחברו יצאה. החברה בישראל זקוקה היום למתודות של טיפול זוגי ובניית אמון מחודש. יש הסוברים כי אם תתקיימנה בחירות, יהיה זה פתח לבנייה מחודשת של החברה בישראל. בלי להתייחס לעצם שאלת החזרת ההחלטה לעם ישראל, ומתן אפשרות לבחור מי יוציא אותנו מהבוץ שאנו נמצאים בו, ההנחה כי אחרי הבחירות תשקוט הארץ מבחינה פנימית היא מפוקפקת ביותר. חוסר האמון של צד אחד במשנהו הולך וגובר, ויהא הצד המנצח בבחירות אשר יהיה – לא יינתן בו האמון כי הוא פועל לטובת האומה ולא בסגנון כוחני של פוליטיקה של הכרעות מוחלטות.
אנו חייבים לבנות מחדש את האמון, כפי שזוג במשבר בונה אותו, ובמתודולוגיה שהתפתחה ביסוד הטיפול הזוגי: הרצון המשותף להיות ביחד; האמונה העמוקה כי כל צד רוצה בטובת המדינה, ואנו חלוקים בשאלה מהי טובתה וכיצד להשיג אותה; הנכונות להקשיב לסיפור של הצד השני בהשתקה זמנית של העמדה השיפוטית; המסוגלות לספר בעצמנו את המציאות כפי שהיא משתקפת בעיני הצד השני; החתירה המשותפת לפוליטיקה של הסכמות, שבה המנצח בבחירות אינו "לוקח הכל", אלא פועל לאור משקל תוצאות הבחירות, ורואה גם את הצד השני מול עיניו; ועוד היבטים הלקוחים מהטיפול הזוגי המשפחתי אל זה הלאומי. זוגות רבים שוקמו. חברות רבות שוקמו. הדבר מאוד תלוי ברצון הטוב ובנכונות המשותפת להיכנס לתהליך ששכרו הגדול בצידו.