הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)פרשת השבוע מלמדת אותנו את אברהם אבינו: ביתו, הנהגותיו הנסיונות שמנסה אותו הקב"ה, כיצד מתמודד אברהם עם אותם נסיונות. אולם הפס' אשר לדעת פרשנים מעלה על נס את מיוחדותו של אברהם ואת סוד נשיאת חינו לפני הקב"ה הוא המאמר מפי עליון: "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט וגו'" .
עשרה דורות מאדם הראשון ועד נח ועשרה דורות מנח ועד אברהם. בדורות אלו היו צדיקים נוספים, מהם התפרסמה צדקתם במקרא במפורש ומהם התפרסמה בדברי חז"ל: חנוך אשר התהלך את האלוקים, נח עליו התורה מעידה כי "נח איש צדיק תמים היה בדורותיו", שם ועבר וישיבתם המפורסמת בה האבות. אם כך, מדוע אין אנו קרויים בניו של נח, בניו של חנוך, תלמידי שם ועבר? התשובה לכך במאמר דלעיל המעיד " כי ידעתיו למען אשר יצווה וכו'". צדיקי הדורות שקדמו לאברהם, עבדו את הקב"ה ולא טעו לעכו"ם כשאר אנשי דורם, אולם הם לא השכילו להנהיג, להשריש ולהעביר את האמונה, ההנהגה והצדקות הזו גם לדורות שלאחריהם. אברהם הראשון הוא המקים את "בית אברהם" כך יצחק אחריו ויעקב אחריהם ביצירת עם אשר קורא בשם ה'. על כן אומרת הגמ' במסכת ברכות "אין קוראים אבות אלא לשלושה" והא בהא תליא "ומדקתני אבות מכלל דאיכא תולדות, תולדותיהן כיוצא בהן או לאו כיוצא בהן?" (ראה ב"ק עמ' א'), אין אבות מתקיימים אלא כאשר ישנן תולדות כיוצא בהן.
אולם אם כך, הקושיה עולה מאליה: אם נתבונן במרחב בו נמצא הפס', טרם הפיכת סדום ועמורה: "וַיהֹוָה אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה…. כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְהוָה לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט …"
ממיקומו של הפס' נראה כאילו האמרה "כי ידעתיו וגו'" אינה אלא הטעם מדוע הקב"ה מגלה לאברהם את כוונתו להפיכת סדום ולפי דברינו לעיל, מה הקשר שבין העברת המסורה והגשמת חזון "בית אברהם" להפיכת סדום?
בפרשת נח, בפרשיות העוסקות בחטאי דור המבול, "כי מלאה הארץ חמס" ובחטאי דור הפלגה, "נעשה לנו מגדל… נעשה לנו שם", עולה וצפה השאלה הידועה, מדוע נענשו דור המבול בהשמדה מוחלטת לעומת דור הפלגה שנענש בפירוד והפצה על פני כל הארץ. מסביר המדרש, כי בני דור המבול חטאו בעבירות שבן אדם לחברו לכן נענשו בהשמדה מוחלטת שכן עבירות שבין אדם לחבירו אינן ניתן לכפרה עד שירצה את חבירו ואילו דור הפלגה חטא בנסיון מרידה בקב"ה, חטא שבין אדם למקום, הקב"ה אינו חפץ במות המת כי אם בשובו מדרכו וחיה אולם ביניהם שררה אחווה "שפה אחת ודברים אחדים".
אומר הכתב סופר, כי הן הן הדברים אף בהפיכת סדום: "וַיֹּאמֶר יְהוָה זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה וְחַטָּאתָם כִּי כָבְדָה מְאֹד", העובדה שאנשי סדום ועמורה הגדילו רשעתם כלפי שמיא היתה ידועה, אולם לא על כך נענשו, עונשם הגיעה כדברי המדרש על הפס': "אֵרֲדָה נָּא וְאֶרְאֶה הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂו, על צעקת אותה ריבהּ" ומספר המדרש של מי אותה צעקה, אותה נערה שחסה על עני בסדום שנטה למות והאכילה אותו מדי יום עד אשר גילו זאת אנשי סדום וגרמו למיתתה באכזריות. רוצה לומר כי כל זמן שאנשי סדום עמדו ברשעם כלפי שמיא בעבירות שבין אדם למקום, אמנם חטאתם כבדה מאוד,אך הקב"ה לא מיהר לכלותם. רק בעת שעלתה צעקת אותה ריבה ואנשי סדום ועמורה הגיעו לשחיתות מוסרית בעבירות שבין אדם לחבירו, נגזר דינם לכליה בהפיכת הערים לשממה.
ומכאן אנו למדים ממשיך הכתב סופר: ידע הקב"ה כי אברהם אשר הכיר את בוראו והשריש אמונתו בעולם, יעביר ללא כל ספק את האמונה באמיתותו של הא-ל גם לבניו אחריו, הוא יעביר להם את דרכי עבודת ה' את המצוות שבין אדם למקום, אולם רצה הקב"ה כי אברהם ידריך את בניו בקיום המצוות ומניעת העבירות שבין אדם לחבירו, הקודמים לבין אדם למקום. ובלשון הפסוק: " ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט" מהי דרך ה'? לעשות צדקה ומשפט. וכדי להדגיש את חשיבות הדבר בפני אברהם, הודיע הקב"ה לאברהם את כל עניין הפיכת סדום ובעיקר את הטעם להפיכת סדום, למען למד את בניו אחריו כי העונש על עבירות שבין אדם לחבירו גדול יותר מהעונש מעבירות שבין אדם למקום.
ומחכמי זמנינו למדנו את המשפט המיוחס לרבי ישראל סלנטר, מייסד תנועת המוסר, כי יש יותר מצוות בין אדם למקום במצוות שבין אדם לחבירו מאשר במצוות שבין אדם למקום לבדן.
תשע"ד
