הרב ד"ר משה רט (מכון עולמות)יש אנשים שמאשימים את אלוקים בסבל וברוע שקיימים בעולם. זה סוג של צורך נפשי, לחפש אשמים; כשנחשפים לסבל בלתי נתפס, דרושה כתובת לצעוק אליה, וגם אנשים שאינם מאמינים באלוקים בדרך כלל נזכרים לכעוס עליו ולהאשים אותו אל מול טרגדיות מזעזעות. אחרים, שבאמת אינם מאמינים באלוקים, רואים את הסבל כנובע מחוקי הטבע העיוורים והאדישים לפיהם מתנהל היקום: משהו שאינו בשליטתו של אף אחד, ואפשר לכאוב אותו, אבל אין את מי להאשים.
אבל מה אם בני האדם עצמם הם האשמים הגורמים לכל הסבל?
אין ספק שבני אדם אכן אחראים לחלק גדול מאד מהסבל בצורה הפשוטה והישירה ביותר. אלימות, פשעים, מלחמות, עינויים, שעבוד וכן הלאה הם מעשה ידי אדם, ולאורך ההיסטוריה ביצעו בני האדם זוועות לאינספור, שלא היו מביישות מפלצות כמו האורקים. אפשר לשאול למה ה' לא התערב ומנע זאת, אבל בפשטות אין היגיון להאשים אותו במה שבני אדם עושים מבחירתם.
אבל מה לגבי סבל מגורמים טבעיים – מגיפות, מחלות, אסונות טבע, תאונות וכדומה? האם גם בזה בני האדם אשמים?
ובכן, במידה מסוימת כן. אחרי הכל, אלמלא בזבזה האנושות משאבים כה רבים על מלחמות וסכסוכים למיניהם, המציאות יכולה היתה להיות לגמרי אחרת. ראו איזו קפיצה מדהימה הושגה רק במאה ומשהו השנים האחרונות מבחינה רפואית, טכנולוגית וכו'. אילו מלכתחילה היו בני האדם כולם יושבים יחד ועוסקים בפיתוח המדע והרפואה במקום במלחמות, היו יכולים להגיע למצב הזה הרבה יותר מהר ולחסוך חיים רבים.
אבל מעבר לזה, צריך לדעת שמחשבותיהם ורצונם של בני האדם משפיעים על המציאות. ובפועל, אנשים רבים מעוניינים שיקרו דברים רעים לאנשים אחרים – בין אם מדובר בעם האויב או בשכנים מעצבנים. המחשבות והרצונות הללו גורמים להופעת רע בעולם, ומכיוון שכל אחד מכוון אותו כלפי אנשים אחרים, הוא מתחלק בסופו של דבר בין כולם פחות או יותר.
אילו היו כולם מקיימים את דברי הנביא זכריה, "ואיש את רעת רעהו אל תחשבו בלבבכם" – לא רק לא לעשות רעה אלא גם לא לחשוב רעה – אז לא היו רעות בעולם. המציאות נובעת מאיתנו, ועבודה פנימית שלנו יכולה לשפר אותה.
(ויקה"פ תשפ)
