הרב ד"ר משה רט (מכון עולמות)האם לאלוקים יש רגשות? אין ספק שהתנ"ך וחז"ל מייחסים לו רגשות רבים. הוא אוהב, כועס, מתעצב, שמח וכן הלאה. הפילוסופים בימי הביניים ראו ברגשות היפעלות הנובעת מתגובה לגורם חיצוני, מה שנתפס כחולשה ביחס לא-ל, ולכן שללו אותם ממנו, ותיארו את הא-ל כשכל טהור ללא כל רגש. אולם קשה מאד ליישב דימוי זה עם תיאורים מלאי רגש כמו אלה שמופיעים בשיר השירים או במדרשי חז"ל למיניהם, המדברים על גודל אהבת ה' לישראל, צערו על סבלם וכדומה. כמו ביחס לאדם, גם ביחס לאלוקים העדר רגשות לא נתפס בעינינו כיום כמעלה אלא כחיסרון, שהופך את הא-ל ליישות פילוסופית קרה ומנוכרת, במקום לא-ל החי והאוהב שמתואר בתנ"ך.
כמובן, אין לנו שום השגה בעצמיותו של הא-ל, ואיננו יכולים לומר מה משמעותם של רגשות עבורו, אבל אין סיבה לאמץ את העמדה הפילוסופית הימי-ביניימית ואת דמות הא-ל השכלי והקר שהיא מציגה. אפשר בהחלט לדבר על אהבתו של ה', כעסו, שמחתו וצערו, גם אם זה "כביכול" ובלי להתיימר להבין את הדברים. רק כך ניתן להיקשר אליו במערכת יחסים משמעותית, ולא פילוסופית בלבד. למעשה, אם האדם נברא בצלם אלוקים, מתבקש להניח שגם רגשותיו משקפים כוחות שקיימים באלוקות, ולא רק שכלו הוא ביטוי לאותו צלם.
התורה מדריכה אותנו לשלוט ברגשותינו, ולכוון אותם למקומות הנכונים.
עלינו לאהוב את ה' ואת הזולת, לשנוא את הרשעים, לשמוח בחגים, להתעצב על החורבן, להימנע מקנאה וכן הלאה. בחסידות מלמדים שהמוח צריך להיות שליט על הלב; לא לנטרל או לדכא אותו, אלא לווסת את זרימת הרגשות ולוודא שהיא מתנהלת בכיוון הרצוי. לפעמים צריך לכבוש רגש מסוים, או לעורר אותו בכוח, אבל לכל הרגשות יש מקום חשוב, וצריך לאפשר להם להתבטא בדרכים הנכונות. ואכן, אישי התנ"ך וחז"ל מתוארים פעמים רבות כאנשי רגש, שאינם נמנעים מלתת ביטוי לרגשותיהם, ולא כמלאכים או פילוסופים סטואיים.
נפגוש את אלוקים באמצעות מגוון הרגשות הרחב שהעניק לנו – השמחה והעצב, האהבה והשנאה, הרחמים והקנאה, ונכוון אותם על פי הדרכתו, כדי להתחבר בצורה הנכונה לחלקים הראויים מהמציאות, ולהתנגד לאלה שאינם מתאימים לנו.
(שופטים תשפ)
