הרב אליעזר חיים שנוולד (ראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' מודיעין)הדו"ח הדקדקני שנמסר בתחילת פרשת פקודי הוא למעשה סיכום לפרשיות המשכן. הדו"ח כולל פירוט מדויק: כמה נאסף, מאיזה סוג, ולמה הוא שימש. הדיוק מאפיין את פרשיות המשכן מפרשת תרומה ואילך, ובכלל זה הדיוק במידות, סוגי החומרים והכמויות. בסוף הפרשה גם מדגיש הכתוב את הדייקנות בהקמת המשכן; בהתאמה מוחלטת לציווי האלקי: "ותכל כל עבודת משכן אהל מועד. ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה ד' את משה כן עשו. וגו'. ככל אשר צוה ד' את משה כן עשו בני ישראל את כל העבודה. וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה כאשר צוה ד' כן עשו ויברך אותם משה" (שמות לט לב. מב). בפרשיות ויקהל פקודי מציינת התורה יותר מעשר פעמים שמשה עשה את המשכן "כאשר ציוה ד'". שהמשכן וכליו נעשו בצורה מדוייקת על פי המידות של הצו האלקי: "נכנסו כל ישראל אצל משה אמרו: משה רבינו כל מה שאמרת לנו עשינו וכל מה שצויתנו ליתן ולהוציא נתננו הכל, והרי כל המלאכה לפניך, שמא חסרנו שום דבר או ויתרנו על כל מה שאמרת לנו? ראה הכל לפניך! והיו מראין לו כל דבר ודבר שנא': 'ויביאו את המשכן אל משה וגו' וכתיב: 'וירא משה את כל המלאכה וגו'. אמרו לו: לא כך וכך אמרת לנו לעשות?! אמר להם: הן. וכן על כל דבר ודבר. וכו'". (תנחומא פקודי יא. עיי"ש בהקשר).
הדייקנות והמידתיות הן שני צדדים של אותה המטבע. כאשר מקפידים על הדיוק מוצאים את הגבול הנכון והמידתיות המאוזנת – לא פחות ולא יותר: "כן עשו – לא פחות ולא יותר!" (ספורנו שם).
כאשר עוסקים בישום מעשי של דברים שיסודם בעולם הרוחני, שהוא מעל למגבלות של מידה פיזית, יש נטיה להמעיט מהערך של הדייקנות והמידתיות, ולעשות כל דבר 'בערך' ובאומדן ולא בצורה מדוייקת. יש נטיה לחשוב שאין לדבר גבול ו'כל המוסיף מוסיפין לו' (עפ"י תענית לא ב), והתעלמות מכך שלעיתים 'כל המוסיף גורע' (תוס' סוכה לא ב). "שכשם שאנו מצווים שלא להתיר את האסור, כך אנו מצווים שלא לאסור את המותר כדי שלא להפסיד את ממונם של ישראל" (ספר הפרדס המיוחס לרש"י דף קכז).
דווקא בהקמת המשכן שנועד להשרות את השכינה האלוקית בעולם המעשה, הפיזי, יש להדגיש את החשיבות של הדייקנות והמידתיות שהקב"ה ציווה (עי' תנחומא נשא יא), הן במידה של כל דבר ודבר בפני עצמו והן באופן שבו הדברים השונים משתלבים אלה באלה, שלא יבוא אחד על חשבון מקומו של השני.
הדייקנות והמידתיות היא מידה אלקית. לאינסופיות של הקב"ה אין גבולות ומידות מצד עצמו, אולם הקב"ה בחר להתגלות בבריאה ובהנהגה האלקית במידתיות ובדייקנות. על שם תכונת ההגבלה האלקית הדייקנית והמידתית של מרכיבי הבריאה נקרא הקב"ה ש-די – "שאמר לעולמו ד'" (חגיגה יב ב).
אף באומות העולם הובן עקרון זה. ביוון העתיקה נכתבו שתי כתובות על מקדש אפולו בדלפי: האחת: "דע את עצמך!", והשנייה – "הכול במידה".
מכך עלינו ללמוד על חיינו שלנו. בישום דרך התורה בחיי המעשה בכל דבר וענין, בשגרה ובשעת חרום, לאנשי המעשה, מן השורה ולמנהיגות הרוחנית כאחד. עלינו לזכור ש"אין לך מידה שאין הקיצוניות מזיקתה" (אגרות הראי"ה, אג' כ').
אנו נמצאים בעיצומו של משבר הקורונה שמעמיד אותנו בפני אתגרים יוצאי דופן. בתקופה זו לצורך במידתיות ישנן השלכות מעשיות במספר היבטים. מצד אחד אסור להקל ראש ולהיות שאננים ולקחת סיכונים מיותרים "שאין סומכין על הנס!" (ירושלמי יומא א ד) ומצד שני לא לאבד את קור הרוח ולא להיכנס להיסטריה ולאבדן פרופורציות: "מן הזהירות – שלא תרבה להיזהר" (הקדמה לחובות הלבבות"). שלא תגרום חומרתו לקולתו.
הרשויות הממשלתיות הנושאות באחריות משרד הבריאות והמועצה לביטחון לאומי, נמצאים כל העת בבחינה מקצועית מידתית עד כמה להחריף את אמצעי המיגון על חשבון שיתוק השגרה והמשק. גם בתחומים הרוחניים עלינו לנהוג במידתיות.
אחד הנושאים שעלה על הפרק היה קיום מניינים ופעולתם של בתי הכנסת. מקצה אחד חזינו בקבוצות שלא נשמעו להנחיות של הרשויות, בשל תפיסתם הדתית, ומקצה שני כאלה שמיהרו לסגור את בית הכנסת לכל פעילות אפילו לא לזו שהותרה ע"י הרשויות ובניגוד להנחיית הרבנות הראשית לישראל, גם כאן מתוך תפיסתם הדתית להחמיר ב'פיקוח נפש'. אנו קראנו למידתיות בהתאם להנחיית הרשויות הנושאות באחריות.
המידתיות נצרכת מסיבה נוספת. צריך לקחת בחשבון שהמשבר הזה לא הולך להיגמר בקרוב! וצריך אורך נשימה ואורך רוח. אם נחמיר את הדרישות ללא מידתיות אנו עלולים למצוא את עצמנו ח"ו בשלב שבו אנשים ישברו ויזלזלו. ואז זה יהיה מסוכן יותר.
כולנו תפילה, לא-ל נורא עלילה, שהמשבר יסתיים מהרה, ונשוב לשגרה, בבריאות וללא פגע רע.
(ויקה"פ תשפ)
