יתוש קדמך

המשנה במסכת סנהדרין (ד,ה) מדברת על כך שבראשית נברא אדם בודד:
"לפיכך נברא אדם יחידי, ללמדך, שכל המאבד נפש אחת מישראל, מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא. וכל המקיים נפש אחת מישראל, מעלה עליו הכתוב כאלו קיים עולם מלא […] ולהגיד גדולתו של הקדוש ברוך הוא, שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד וכולן דומין זה לזה, ומלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא טבע כל אדם בחותמו של אדם הראשון ואין אחד מהן דומה לחבירו. לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר, בשבילי נברא העולם."
הגמרא (סנהדרין לח.) על הדברים מתייחסת גם לעובדה שהאדם נברא אחרון בסדר הבריאה:
"תנו רבנן: אדם נברא בערב שבת, ומפני מה? שלא יהו המינים אומרים שותף היה לו להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית. דבר אחר, שאם תזוח דעתו עליו, אומר לו: יתוש קדמך במעשה בראשית…"
הדברים נראים כסותרים, אולם גדולי תנועת המוסר כבר ראו אותם כאיזונים משלימים.
האדם המודרני התרגל שבשבילו נברא העולם. הוא כובש ומהנדס אותו לצרכיו – הנדסה גנטית, זריעת עננים, בינה מלאכותית. כמעט הכל יכול האדם להשיג. הוא יוצר וממציא ומשנה את הטבע. לא פעם בחוסר ענווה, ואף בהרס של הטבע. אלא שבימים האחרונים אנו חווים על בשרינו את הקוטב השני – יתוש קדמך. נגיף בלתי נראה משבית את הטכנולוגיות הגדולות ביותר, מזכיר לאדם שהוא בשר ודם, בן תמותה. כשאדם אומר בשבילי נברא העולם, אין זה אומר שהוא יכול לעשות בו כרצונו. בשבילי נברא העולם כי לי יש בו שליחות מיוחדת. כי כל אדם הוא אחד ומיוחד בעולמו של הקב"ה. הוא ברא אותנו בחותמו. הוא לא שיבט אותנו. ודווקא משום כך חובה עלינו לחזור לתחילת המשנה – האדם נברא יחידי ללמדך שנפש אחת היא עולם מלא! שאנחנו מחוייבים לכל נפש ונפש, ולערבות הדדית שתשמור על כולם, ולא רק עלי.
(ויקה"פ תשפ)