ד"ר תמר מאיר (ראש ביהמ"ד 'כולנה', ראש החוג לספרות בגבעת וושינגטון)
שעת גאולה היא שעת חיפזון ומהירות לא של בני ישראל, אלא מצידו של הקב"ה
קרבן הפסח נאכל 'בחיפזון': "וככה תאכלו אתו מתניכם חגרים נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם ואכלתם אתו בחפזון".
בפשט, המילה 'בחפזון' מציינת תיאור אופן. במהירות, בבהילות. מהירות המתוארת בנוגע ליציאת מצרים גם בספר דברים: "כי בחפזון יצאת מארץ מצרים" (דברים טז, ג).
הדיון בגמרא ברכות ט ע"א, מתייחס למילה בחפזון כתיאור זמן: "דתניא: ואכלו את הבשר בלילה הזה, רבי אלעזר בן עזריה אומר: נאמר כאן בלילה הזה ונאמר להלן ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה – מה להלן עד חצות, אף כאן עד חצות. אמר ליה רבי עקיבא: והלא כבר נאמר בחפזון – עד שעת חפזון!".
כלומר, אכן בחפזון יצאנו במצרים, אבל הציווי לאכול את קרבן הפסח בחפזון, הוא לא תיאור אופן, אלא תיאור זמן: עד שעת החיפזון, שלפי דברי ר' עקיבא היא ביום – זמן היציאה ממצרים, וכפי שמובא בהמשך: "אמר רבי אבא: הכל מודים, כשנגאלו ישראל ממצרים, לא נגאלו אלא בערב, שנאמר הוציאך ה' א-להיך ממצרים לילה, וכשיצאו, לא יצאו אלא ביום, שנאמר ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה. על מה נחלקו? על שעת חפזון; רבי אלעזר בן עזריה סבר: מאי חפזון – חפזון דמצרים, ורבי עקיבא סבר: מאי חפזון – חפזון דישראל".
כלומר, הקביעה עד איזו שעה ניתן לאכול את קרבן הפסח תלויה בשאלה- בחיפזון של מי מדובר? שהרי בלילה ישראל לא מיהרו. שהרי היציאה בפועל התרחשה רק בבוקר. לדעה זו ניתן לאכול את הקרבן עד הבוקר. מי שהיו בחפזון ובלחץ בלילה – הם המצרים, שמיהרו לשלח את ישראל מאימת מכת בכורות. אם זהו החיפזון שלהם, מותר יהיה לאכול את הקרבן רק עד חצות.
מחלוקת זו מופיעה גם במכילתא דר"י ז: "ואכלתם אותו בחפזון – זה חפזון מצרים. אתה אומר כן, או אינו אלא חפזון ישראל?".
מובאות שם ראיות שונות, אך אבא חנן מביא לנו נקודת מבט שלישית: "אבא חנן משום רבי אליעזר אומר: זה חפזון שכינה. אף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר. 'קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות' (שה"ש ב) ואומר: 'הנה זה עומד אחר כתלנו'".
ישראל אמנם היו בני חורין כבר בלילה, עיתותיהם בידיהם. שעת גאולה היא שעת חיפזון ומהירות לא מצידם, אלא מצידו של הקב"ה, המחיש כבר את פעמיו לגאול את עמו. אכילת קרבן הפסח מציינת לדורות את הפסיחה, הדילוג שדילג הקב"ה על בתי ישראל. מסתבר שבלילה ההוא, הוא לא רק דילג מעליהם, אלא גם דילג וקיפץ לקראתם.
(בא תשפ"ב)
