הצדק חייב להיראות

מערכת המשפט עומדת בשנים האחרונות (וביתר שאת בשבועות האחרונים) תחת מתקפה-רבתי. לצד הביקורת העניינית, לעתים נוקבת, נשמעות אמירות חריפות שלא אחת מלוות בביטויי נאצה, שנועדו לפגוע בשופטים.
בפירושו לפרשתנו, עומד הנצי"ב, בעל "העמק דבר", על החובה הכפולה שחלה על כל אדם ביחסו לשופטים. לדבריו, לא לחינם סמך הכתוב את "ברכת ה' אלוקיך אשר נתן לך" (דברים טז, יז) ל"שופטים ושוטרים תיתן לך" (שם, יח) ללמדנו ש"הברכה מצויה בזמן שמכבדים את הדיינים". הֵד לכך מוצא הנצי"ב גם בפרשת משפטים שם סמך הכתוב איסור קללת דיין לברכה המצויה בביתו של אדם: "אֱלֹהִים [=במשמעות דיין, שופט] לֹא תְקַלֵּל, וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר. מְלֵאָתְךָ וְדִמְעֲךָ לֹא תְאַחֵר".
עם זאת, הנצי"ב מדגיש שקיום מצוות "שופטים ושוטרים" אינו מתמצה במינוי אנשים ראויים וישרים לכהונת שפיטה, ויש לבקרם כל העת. לפיכך, חותם הכתוב "ושפטו את העם משפט צדק". וכי תעלה על דעתך, שאם מִנִיתָ שופט ראוי, הוא לא ישפוט משפט צדק? אכן, לדעת הנצי"ב, ושלא כפירוש הרווח, מלים אלה אינן מכוונות כלל כלפי השופט אלא כלפי הציבור: "גם זה אזהרה על בני ישראל שישגיחו על הדיינים [=שנתמנו כבר] שישפטו בצדק. והקולר תלוי גם בצווארם. ומזה למדנו על ראש עיר [=איש הרשות המבצעת!] שמחויב להשגיח על בית דין שבעירו. והיינו דאיתא במדרש קהלת דרבי אושעיא שמע שדייני עירו אינם מתוקנים, אמר 'ושנאתי את החיים'[!], והיינו משום שעליו היה מוטל להשגיח על זה, ואשמם בראשו!".
בדבריו יש ביטוי מאלף לגישה שאין רשות החסינה מביקורת, וראוי גם לרשות השופטת שתזכה לביקורת קבע. אכן, הביקורת צריכה להיעשות בדרך של איזון ובקרה בין הרשויות השונות, בדומה לגישת "הפרדת הרשויות" בימינו.
פן נוסף המבליט את עקרון היסוד שלפיו הצדק צריך לא רק להיעשות אלא גם להיראות, מודגש בעיוניה של נחמה ליבוביץ' בפרשתנו. את הציווי הכפול והמפורסם "לא תטה משפט ולא תכיר פנים", מפרש רש"י: "לא תטה משפט" – כמשמעו, "ולא תכיר פנים" – אף בשעת הטענות. אזהרה לדיין שלא יהא רך לזה [=לבעל דין אחד] וקשה לזה, אחד עומד – ואחד יושב. לפי שכשרואה שהדיין מכבד את חברו, מסתתמות טענותיו".
בנסותה לתת טעם בביאורו הסתמי-לכאורה של רש"י "לא תטה משפט"- "כמשמעו", מצביעה נחמה ליבוביץ' על כך שהציוויים שנאמרו כאן ביחס לאיסור הטיית משפט ו"הכרת פנים" במשפט, כבר פורטו בלא פחות משלושה מקומות אחרים בתורה (שמות כג, ג, ו; ויקרא יט, טו; דברים א, יז).
רש"י ביקש אפוא ללמדנו שהחזרה הרביעית על איסור הפליה בדין בפרשתנו, נועדה לחדש לנו שיישום עקרון היסוד ולפיו "הצדק צריך להיראות ולא רק להיעשות". הצדק צריך לקבל ביטוי לא רק בשלב הסופי, בשעת הכרעת הדין, באמצעות מתן פסק דין נכון וראוי. עליו גם להיות מיושם במהלך המשפט כולו, ב"השוויית" שני בעלי הדין, או בלשון משפט זכויות האדם בימינו: בקיום "הליך ראוי והוגן" (due process).
עקרון היסוד של ניהוג שוויון והגינות בהליך המשפטי, כלפי כל בעלי הדין, צריך לחול בכל שלבי ההליך השיפוטי. אפילו יהא שופט מעין "מלאך", חסין מפני השפעות חיצוניות, נטול כל דעה קדומה, ישר כסרגל, לא די בכך. עליו לוודא כל העת שגם כלפי חוץ ההליך נראה כהליך הגון וראוי.
במלים אחרות: הנִראוּת – לא רק המהוּת – היא יסוד מוסד בניהול הליך שיפוטי ראוי לשמו. נאשם או בעל דין שיחוש כי אין הוא זוכה ליחס שוויוני, "יסתתמו טענותיו" ולא יזכה למשפט צדק. גם אמון הציבור במערכת המשפט תלוי, בין השאר, אם לא בעיקר, לא רק בכבוד הבסיסי שהוא מצווה לרחוש לה, אלא בקיומו של הליך הוגן, שבו הצדק לא רק נעשה אלא גם נראה ונגלה – בכל שלבי עשייתו – לעין כל.
(שופטים תשפ)