הרב ד"ר משה רט (מכון עולמות)סיפור המבול מופיע ביותר מ-200 תרבויות בכל רחבי העולם, ביניהן שומר, אכד, בבל, יוון, אירלנד, הודו, סין, אינדונזיה, פולינזיה, מאיה, אינקה, הופי, אצטקים, ועוד רבות. בחלקן מופיעים מוטיבים נוספים הדומים לסיפור המקראי, כמו איסוף בעלי החיים לתיבה או עץ גדול, או שילוח ציפורים לבדוק האם יבשה הארץ. גם סיפור מגדל בבל, בלבול השפות והפיזור מופיע בגרסאות שונות במיתוסים שונים ברחבי העולם. האנתרופולוג הנודע ג'יימס ג'ורג' פרייזר תיעד סיפורים רבים כאלה בספרו "Folklore in the Old Testament".
בדרך כלל, כאשר ישנן עדויות כה רבות להתרחשותו של אירוע מסוים, משמש הדבר כראיה חזקה לאמיתותו- ובצדק. אולם, כאשר מדובר בסיפורי התורה, מציגים מבקריה את אותם סיפורים קדומים כראיה לכך שמדובר ב"מיתוס נפוץ" שמחברי המקרא "העתיקו". לפי אותו היגיון, חוקרים בעתיד יטענו מן הסתם, שהיהודים העתיקו את המיתוס על מלחמת העולם השניה ממיתוסים אירופאים…
מה בעצם קרה במגדל בבל? המפרשים נבוכו בניסיון להסביר את חטאם של בוני המגדל והעיר, ואת "חששו" של אלוקים ממעשיהם. לא ברור גם כיצד בלל ה' את שפתם- האם לפתע החלו חלקם לדבר צרפתית וחלקם סינית, ומתוך כך פרצו מריבות ביניהם והתפזרו?
אפשר להסביר את הדברים אחרת. לפי תפיסת העולם האידיאליסטית, המציאות בה אנו חיים מעוצבת על ידי התודעות שלנו, בדומה לחלום משותף. התודעה, מצדה, מושפעת במידה רבה מהשפה שלנו, שהרי אנו חושבים במילים ותופסים באמצעותן את המציאות. נמצא שהשפה מעצבת את העולם.
כאשר היו כל הארץ "שפה אחת ודברים אחדים", פירוש הדבר היה שהתודעות של כולם יצרו יחד מציאות אחידה ומשותפת לגמרי. ה' לא חפץ בכך, משום שרצה עולם מגוון ורב-פנים. לכן חולל פיצול בתודעות האנושיות ובצורות המחשבה שלהם, כך שהללו החלו להפיק מציאויות שונות בעלות הבדלים קטנים אך משמעותיים- הלוא הן הארצות השונות בעולם. כתוצאה מאותו "בלבול" מצאו לפתע בני האדם את עצמם כשהם מפוזרים בארצות שונות, שכל אחת מהן מעוצבת בידי תודעתם של האנשים שבה. כך הובטח הגיוון במציאות.
האירוע הזה מסמל את סוף "התקופה המיתית" בתנ"ך, בה התנהלה המציאות באופן אלוהי ועל-טבעי, וממנו והלאה מתחילה הגרסה הנוכחית של המציאות, הפועלת לפי חוקי הטבע המוכרים.
(נח תשע"ט)
