ספק אם אי פעם הלכו אנשים רבים כל כך בעקבות מורה דרך כושל כל כך, כמו שקורה היום ביחס לאהבה ולזוגיות בתרבות המערבית.
אהבה וזוגיות אינם מסוג הדברים שלומדים בבית הספר. גם ההורים לא נוטים לדבר על כך עם ילדיהם. בני אדם רוכשים צורות התנהגות בעיקר באמצעות חיקוי, אבל במקרה זה ההורים אינם יכולים להוות דגם מספק לחיקוי; גם אם היחסים ביניהם מצוינים, הילדים נכנסים לחייהם בשלב מאוחר של הקשר, ואינם יכולים לראות אצל הוריהם את כל השלבים הקודמים. וכך מוצאים את עצמם הצעירים במבוכה: איך יוצרים קשר? איך מחזרים? איך מתקדמים? מה מותר ומה אסור? מהן הציפיות ואיך להתכונן?
בהעדר מודל מוצלח לחיקוי, פונים הצעירים למקור הזמין היחיד העומד לרשותם: המדיה. הם לומדים על אהבה, זוגיות וחיי משפחה מתוך סרטים וסדרות טלוויזיה, שבמקרה הטוב הן סתמיות ובמקרה הרע מציגות תמונה מעוותת לגמרי. שחקנים ושחקניות, שחייהם האישיים במקרים רבים בהחלט אינם מודל לחיקוי, מגלמים דמויות שלרוב גם הן אינן מודל לחיקוי– והם אלה המדריכים את הנוער והצעירים בנושא רגיש, עדין ומורכב כגון זה.
מאין הגיעו אלינו מושגים כמו "חבר וחברה"? המנהג המטופש לכרוע ברך כשמציעים נישואין? המוסכמות לגבי מתי נוגעים, מתי מחבקים, מתי מתנשקים וכן הלאה? ברובם הגדול, מהתרבות ההוליוודית. צעירים וצעירות מחקים, במודע או שלא במודע, את מה שהם רואים על המסך, וכך נוצרת תרבות שלמה, שמי שמעז לנהוג אחרת ממנה נחשב מיושן וחשוך.
יש הרבה דברים טובים בתרבות המערבית, אבל בתחום זה היא נחלה כישלון חרוץ. אחוזי הנישואין המתמעטים, אחוזי הגירושין המתרבים, התפרקות מוסד המשפחה, הבגידות, חוסר המחויבות, ההדוניזם והזימתיות– כל אלה מעידים כאלף עדים על פשיטת הרגל של התרבות המערבית בניסיונה לתת לאנשים אהבה וזוגיות של אמת. פשוט אין לה מה למכור.
איש לא היה הולך בעקבות רופא שהביא למותם של רוב מטופליו, יועץ השקעות שנמצא בפשיטת רגל, או מורה דרך שאינו מצליח למצוא את דרכו. אבל כולם הולכים, במידה זו או אחרת, אחרי המודלים לאהבה וזוגיות שמציגה התרבות המערבית, שלא לומר ההוליוודית המושחתת– ואז מתפלאים לאן מתדרדרת החברה.
לנו יש מורי דרך מוצלחים יותר. מוטב שנקשיב להם.
(משפטים תשעח)
המורה הגרוע ביותר
השארת תגובה