הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)כמה מילים על מנהיגות: משה רבינו זכה להוציא את עם ישראל ממצרים, ולהיות שליחו של הקב״ה למשימה עילאית זו, אך התורה לא כתבה מפני מה הוא זכה בכך. כמו אברהם אבינו, התורה מתחילה את הסיפור על משה, בלי לכתוב מפני מה הוא נבחר, וזאת לעומת נח, עליו נאמר ״איש צדיק, תמים היה בדורותיו״, שאז אנו מבינים מפני מה הוא זכה לבנות את התבה.
לשאלה זו ניתנו תשובות מגוונות – מדברי רש"י עולה שהבית נתמלא אורה עם לידתו, ובחירתו הייתה מצד סגולה א-לוהית שניטעה במי שזכה להוציא את עם ישראל ממצרים ולהיות נותן התורה; מדברי המדרש עולה כי משה רבנו נבחן במבחן הגדי, וכיוון שנהג בדרך של חמלה מנהיגותית ייחודית עם הגדי – נמצא ראוי להיות מנהיגם של ישראל. הצד השווה שבתשובות אלה הוא שאין הן כתובות בפשוטו של מקרא, אם כי הן נרמזות בו.
מבין התשובות ששמעתי מהרב מדן הי"ו, ישנה אחת המתיישבת היטב עם פשוטו של מקרא: משה רבנו נבחר בשל העובדה שהוא כונן יציאת מצרים מלמטה למעלה, מהתנערותו להילחם כנגד עוול. הסיפור הראשון שאנו מכירים עליו הוא הכאת המצרי – הוא הוציא יהודי אחד משעבוד נורא במצרים, הכה מצרי אחד והרג אותו, וגאל עשוק מיד עושקו. הוא לא הסכים לראות את העוול הנעשה, אזר כוח וגבורה, ונאבק למען פעולה צודקת.
גם את משימתו השנייה – נתינת תורה, קיים משה רבנו מעצמו עוד קודם שנבחר לכך. שכן, הסיפור השני שהתורה מספרת עליו הוא שבראותו יהודי מכה יהודי אחר, הוא לא פנה עורף ונהג כאילו אין הדבר נוגע לו כלל ועיקר, אלא נתן תורה: "למה תכה רעך?". לאמור, הוא הציב בפני האיש הרשע את הנורמה הא-לוהית המיוחדת, האוסרת להרים יד על חברו. לימים יבוא רבי עקיבא וילמד שזה כלל גדול בתורה.
משה רבנו הופך אפוא למורה דרך לדורות. במקום בו אנו רואים שנעשה עוול – אסור לשתוק. במקום בו יש פגיעה – אי אפשר לידום. גם כאשר מדובר בשלטון חזק ומסוכן, וגם כאשר מדובר בסיכון עצמי – מבחנו של מנהיג עתידי כראוי לעמוד בראש העם טמון בנכונות שלו להציל עשוק מיד עושקו, ולהתנער בעוז ובגבורה. אין בין מעשיו של משה עם צאתו לראות את אחיו ובין השליחות הגדולה שהוטלה עליו אלא סדרי גודל בלבד; אין בין הטחת השאלה "למה תכה רעך", ובין התורה כולה, אלא סדרי גודל בלבד.
וכל זה בתנאי אחד: שזהו מעשה אמיתי – לא מניפולטיבי; שמדובר בהתייצבות מתמדת לטובת העשוקים – לא בגיוס טיעונים מוסריים רק למען מטרות המשרתות את הלוחם; שמדובר במעשה עקבי ושיטתי – ולא באופן חד-פעמי. וכיוון שמשה רבנו היה כזה – אנו קוראים בפרשת השבוע שלנו את הזכות הגדולה להנהיג את האומה הישראלית. כשאנו מוסיפים לכך את העובדה שהוא היה כבד פה וכבד לשון, ולפיכך דבריו היו צריכים לחולל תנועה מכוח תוכנם ולא מכוח הרטוריקה, ומהעובדה שהוא לא רצה ללכת לשליחותו, וביקש "שלח נא ביד תשלח" – אנו יכולים ללמוד הרבה מאוד על אמת הנהגתית.
(בא תשעט)
