הרב אליעזר חיים שנוולד (ראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' מודיעין)ביום השביעי לצאת ישראל ממצרים מוצא עם ישראל את עצמו בסכנת קיום לאומית. הים לפניהם ההרים מימינם ומשמאלם והמצרים מאחוריהם. המצב חייב החלטה קולקטיבית מוסכמת. הדעות בעם נחלקו לארבע מפלגות: "ארבע כתות נעשו ישראל על הים: אחת אומרת: נפול לים. ואחת אומרת: נחזור למצרים. ואחת אומרת: נעשה מלחמה כנגדן. ואחת אומרת: נצווח כנגדן" (ילק"ש שמות יד רמז רלג). לכל מפלגה אידאולוגיה משלה ודרך ראייתה את העולם, מנסה לשכנע את חברותיה ואת עצמה בצדקתה.
המפלגה של הפסימיים הפאסיביים, רואי השחורות – קראה ליפול בים. בראייתה, הגרוע מכל עלול להתממש ובהעצמתה את גודל הסכנה והאיום היא לא ראתה דרך להתמודד עימם, והעדיפה להתאבד מאשר ליפול ביד המצריים.
מפלגת השרידות הפרגמטית – קראה להיכנע למצרים ולחזור לשעבוד במצרים. במצב שבו לא היה סיכוי לנצח עדיף לחיות, גם אם זה כרוך בחזרה לעבדות. אולי בעתיד יזדמן לנסות לצאת לחרות.
מפלגת האקטיביסטים הבטחונית, הלוחמניים האידאולוגים – קראה להילחם במצרים, באמונה שלמרות הפער הצבאי, ניתן לנצח את המצרים. בכל מקרה לא לאבד תקווה, אלא להאמין ביכולת הלאומית ולא להיכנע.
מפלגת האקטיביסטים הרוחנית-דתית שמאמינה בניסים על-טבעיים בזכות התפילות – קראה לערוך תפילה כללית. במצב של הנחיתות הצבאית מול המצרים רק תפילה תעזור.
באותה שעה נדרש עם ישראל להדברות ולשכנוע בין מפלגותיו כדי לגבש החלטה לאומית מוסכמת מה לעשות. כל מפלגה משוכנעת באידאולוגיה שלה, טענה כנגד אחיותיה טענות שונות ובכללן שהאידאולוגיה שלהן עלולות להביא את העם לאבדון.
הבחירות לכנסת בפתח. הבחירות בישראל הן בחירות בין תפיסות עולם ואידאולוגיות. למרות שנראה שהבחירות הולכות ונעשות פרסונאליות, עדין ניתן להבחין במגוון של האידאולוגיות המרכיבות את המפה הפוליטית הישראלית: אידאולוגיה לאומית חילונית, סוציאליסטית חילונית, ליברלית, פרגמטית, אידאולוגיה דתית חרדית, אידאולוגיה דתית לאומית וכו'. מדינת ישראל טרם סיימה את עיצוב דרכה. שאלות קיומיות והרות גורל מונחות על כף המאזניים. כל מפלגה מתייחסת אליהן לאור האידאולוגיה שלה. הדרך שבה מתנהלת המדינה בשאלות אלה, בנקודת זמן מסוימת, משקפת את יחסי הכוחות הכוללים במפה הפוליטית ואלה נקבעים מידי כמה שנים בבחירות.
בטרם החלה תעמולת הבחירות הרשמית כבר עולות אמירות המכנות את המפלגה הדתית הלאומית כמפלגה סקטוריאלית. האמירה באה מצד אלה הדוגלים בהשתלבות הציבור הדתי בחברה הישראלית ללא שמירה על גוון אידאולוגי ייחודי ואינם רואים צורך במפלגה שתייצג סקטור מסויים ותדאג לצרכים של הסקטור אותו היא מייצגת. מבחינתם יש ערך שהמשאבים יחולקו בצורה שוויונית. זהו כינוי מגמתי ומקומם. תעמולה שמקורה במפלגות גדולות שמבקשות לזכות בקולותיהם של בני הציונות הדתית על חשבון המפלגה הדתית לאומית. צריך לומר בצורה חד משמעית שמפלגה דתית לאומית אינה מפלגה סקטוריאלית אלא אידאולוגית – כלל ישראלית. לא פחות משאר המפלגות האידאולוגיות.
מפלגה אידאולוגית דתית לאומית נצרכת סביב שולחן קבלת ההחלטות הלאומית. היעדרותה חלילה עלולה לגרום לפגיעה במדינת ישראל והתנהלותה.
הצגתה כסקטוריאלית וסחטנית שדואגת רק לאינטרסים צרים ולצרכים של אוכלוסיתה (ולעיתים על חשבון אוכלוסיות אחרות) היא מקוממת. האם הירתמות בניה לביטחון, לחינוך לרווחה ולהתיישבות היא סקטוריאלית?! האם המאבק שניהלה מפלגה זו לתקצוב שוויוני של מוסדות החשובים לאידאולוגיה שלה כגון החטיבה להתיישבות, הגרעינים התורניים שמתמסרים לתרום לחינוך לרווחה ולקהילה בפריפריות ובערים, ולגישור בין האוכלוסיות השונות בערים הגדולות, סקטוריאלי? האם קיום המכינות הקדם צבאיות, השרות הלאומי, ישיבות ההסדר, זה סקטוריאליות? מי המרוויח העיקרי מקיומם של מוסדות אלה- הסקטור הדתי לאומי, או הציבור בכללו?
כדאי שהציבור לא ייפול בפח תעמולת הסקטוריאליות.
(בשלח תשעט)
