הרב שי פירוןהבחירות בפתח, ופתאום רצף של ניחושים אקראיים, רובם לא מבוססים מדעית, הופכים למרכז מהדורות החדשות, מבול של סקרים אינטרנטיים מציף אותנו בנתונים ובמספרים, ולכולם, רק תפילה אחת: "שייגמר כבר". התחושה היא שמערכת הבחירות היא אירוע מקטב, מפלג, מפצל.
הפרשה פותחת בפסוק: "וַיְהִ֗י בְּשַׁלַּ֣ח פַּרְעֹה֘ אֶת־הָעָם֒ וְלֹא־נָחָ֣ם אֱ-לֹהִ֗ים דֶּ֚רֶךְ אֶ֣רֶץ פְּלִשְׁתִּ֔ים כִּ֥י קָר֖וֹב ה֑וּא כִּ֣י׀ אָמַ֣ר אֱ-לֹהִ֗ים פֶּֽן־יִנָּחֵ֥ם הָעָ֛ם בִּרְאֹתָ֥ם מִלְחָמָ֖ה וְשָׁ֥בוּ מִצְרָֽיְמָה". הפסוק, על פי פשוטו, מדגיש את חשיבותה של הדרך. לפעמים צריך לצעוד בדרך הארוכה, אחרת – לא נגיע.
הנצי"ב מוולוז'ין בספרו העמק דבר מבאר: "אם היה מולכים דרך ארץ פלשתים שהוא קרוב, אע"ג שיש קצת מדבר בין מצרים לפלשתים. מ"מ לא היה בזה כדי להרגילם ולהעמידם על צורה מיוחדת שלהם זהו טעם כי קרוב הוא. אמנם לא היה אפשר להסביר לישראל זה הטעם שירא מהם שיתערבו בפלשתים ע"כ מסיים כי אמר א-להים לישראל אמר הטעם פן ינחם העם וגו'".
תכליתה של הדרך היא להעמידנו על אופיינו, לתרגל את אורחות חיינו, לגבש את זהותנו. אדם שמגיע 'ישר' אל הנקודה הסופית, איננו אדם שלם. אומנם הוא חווה את החוויה, אבל היא חיצונית לו, היא לא עצמית לו, לא חלק ממנו. הדרך הופכת את האירועים להיות צרובים בתודעה.
תקופת מערכת בחירות יוצרת חיבורים ופירוקים, מעוררת תהיות ושאלות בעוצמות לא פשוטות. לא הסקרים מעניינים, אלא הבירורים. הזהות האישית והקהילתית המתעצבת.
אולם, יש במערכת הבחירות מטרה נוספת. אנשים מאבדים את האמונה, סבורים שכבר לא יקרה כלום, עולם כמנהגו נוהג. נראה להם שכל מה שקורה מסביב הוא הצגה אחת גדולה. אין אמון בהבטחות השונות, מתמעטת התקווה. הכל נראה כמניפולציה אחת גדולה. מכל הצדדים, מכל המפלגות.
במהלך מסעו של רבי נתן לארץ ישראל, הוא חווה מניעות רבות. בכל פעם מגלה קושי נוסף, עוד עיכוב. הוא מנסה להבין מדוע הדרך אל הארץ המובטחת עולה לו בצער רב כל כך. עד שהוא מגיע לפרשת השבוע שלנו. הפסוק הראשון של הפרשה מסייע לו להבין את מצבו:
"כל ענין נסיעתי לארץ ישראל מבאר בפרשה הזאת שצריכין לסבב הדרך לבוא לארץ ישראל כמו שכתוב 'ולא נחם אלקים דרך'… אחר כך בא על דעתי איזה טעם קצת מה שצריכין לסבב הדרך לבוא לארץ ישראל, והוא מבאר לעין על פי תורתו של רבנו זכרונו לברכה אמרתי… שכל המניעות שבעולם מדבר שבקדשה כולם הם בשביל החשק, כדי שיתגבר החשק ביותר וכל מה שהנחשק גדול ביותר אז המניעה גדולה ביותר כדי שיתגבר החשק ביותר, כי המניעה היא רק בשביל החשק… כמו שמראין איזה דבר לפני תינוק, וחוטפין ממנו, שאז מתגבר חשקו ביותר ורץ ורודף מאד אחרי הדבר הזה…".
הדרך נועדה לחוות מניעות, וקשיים – ואלה – תכליתם לעורר את החשק, את התקווה, את האמונה ביכולת להגיע אל התחנה האחרונה ולחוות את יישומם של החלומות. לפיכך מדגיש ר' נתן: "מי שיקח דברים אלה בלבו היטב באמת, יוכל על ידי זה לשבר ולעבר על כל המניעות שבעולם, ולהשיג ולהגיע לכל הדברים שבקדשה שירצה כי אין דבר שימנעהו כי אם יתגבר חשקו ישבר כל המניעות… וכל מה שהמניעות מתגברין יותר ויותר, על ידי זה יוכל להבין כמה גדול מעלת הנחשק" (ימי מוהרנ"ת, ב', ל"ט).
הדרך המורכבת והמסובכת, בכל תחום ובכל שלב בחיים, לא נועדה אלא לשתי מטרות: לחדד את ההכרה ולהגדיל את התשוקה למימושו של החלום.
(בשלח תשעט)
