הרב אברהם רזניקוב (רב המרכז הרפואי איכילוב, תל אביב)אם לאחר שש שנים העבד העברי (שלפי חז"ל נמכר בגניבתו) אינו רוצה לצאת לחירות, רוצעים את אזנו. בתוספתא שאלו – מדוע רוצעים דווקא את האוזן? "וכי מה נשתנה אזן לרצוע מכל איברים לפי ששמעה מהר סיני כי לי בני ישראל עבדים ופרק ממנו עול שמים והמליך עליו עול בשר ודם לפיכך אמר הכתוב תבוא אוזן ותרצע שלא שמרה מה ששמעה" (ב"ק ז' ה'). תשובת המדרש: האוזן היא זו ששמעה בהר סיני והתעלמה, ועל כן ראוי שדווקא היא תרצע. רש"י מזכיר ציווי אחר ממנו התעלמה האוזן "אמר ר' יוחנן בן זכאי אזן ששמעה על הר סיני לא תגנוב, והלך וגנב, תירצע" (רש"י שמות כ"א ו').
שתל שבלולי (קוכליארי) הוא מכשיר אלקטרוני המוחדר בניתוח לאוזן הפנימית ומאפשר לאנשים בעלי לקות שמיעה לשמוע. שתל השבלול קולט את צלילים מהסביבה וממיר אותם לגירויים חשמליים של סיבי עצב השמיעה. גירוי זה מספק למוח מידע שמיעתי, הנחוץ לזיהוי קולות סביבתיים וקולות דיבור.
חרש שאינו שומע ואינו מדבר פטור מכל המצוות האמורות בתורה (רמב"ם הל' חגיגה פ"ב ה"ד). חרש גמור מעיקרו, שלמד לדבר באופן שהשומע מבין את דיבורו, וכן למד להבין את דברי המדברים אליו על ידי תנועות וסימנים, והוא עוסק במלאכתו בחכמה ככל אדם – יש הסבורים, שדינו כחרש המדבר ואינו שומע, והרי הוא כפיקח לכל דבריו (שו"ת דברי חיים ח"ב אהע"ז סי' ע"ב-ע"ג כך גם היא גם דעתם של הרבנים אויערבך ואלישיב, מנחת שלמה סי' ל"ד, קובץ תשובות סי' י). יש שכתבו, שהוא ספק אם דינו כפיקח, ולפחות לעניין מצוות דרבנן יש לחייבו ולצרפו (שו"ת שבט סופר אעה"ז סי' כ"א בשם אביו הכתב סופר שו"ת יחווה דעת, ח"ב סי' ו'), ויש הסבורים, שגם חרש כזה דינו כחרש לכל דבריו, שספק אם הוא פיקח ככל אדם, וכן משום שאין לחלק בין חרשים (שו"ת הלכות קטנות ח"ב סי' ל"ח). לגבי מצוות החייבות שמיעה, כמו תקיעת שופר, קריאת התורה ומקרא מגילה, וכן השלמת עשירי למניין, קדיש וקדושה, נחלקו הפוסקים האם שמיעה עם מכשיר נקראת שמיעה. יש שקבעו שלכל דבר, כולל תקיעת שופר, יש לחרש כזה דין שומע (שו"ת יביע אומר ח"ז או"ח סי' י"ח ואעה"ז סי' י"ז, שו"ת מנחת יצחק, ח"ג סי' מ"א). לעומתם יש הסוברים ששמיעה על ידי מכשיר אינה בכלל שמיעה "אבל מכונה על ידי עלקטרי, שהוא שמיעה דכוח מחדש, אין להחשיבו לשומע, מאחר שאינו שומע כלל בעצם". בתחילת תשובה כותב הרב פיינשטיין "דפשוט שכל עינייני התורה נידונין כפי שרואים ושומעים בעצם, לא על ידי מכונות וכדומה…" (שו"ת אגרות משה אעה"ז ח"ג סי' ל"ג, מנחת שלמה, ח"א סי' ט'). יש מי שחילק בין תקיעת שופר שבה יש דין מיוחד שקול הברה פסול, לבין קריאת התורה ומקרא מגילה שיוצאים ידי חובה גם עם מכשיר שמיעה (שו"ת ציץ אליעזר, ח"ח סי' י"א). השתל הקוכליארי שונה ממכשיר השמיעה והוא יוצר למעשה אוזן מלאכותית. המחקה את מנגנון השמיעה של האוזן הפנימית, על כן נראה שאדם עם שתל קוכליארי ייחשב כשומע לכל דבר, גם לתקיעת שופר, שלא כבמכשיר שמיעה, אין כאן שלב שבו הרמקול מחזיר את זרם החשמל לזעזועים של גלי קול מוגברים, והם המגיעים לאוזן, בשתל קוכליארי אין המרה ואין מעבר פאזות (עיין מאמרו של ד"ר ישראל ברמה, תחומין, כרך כ"ד עמ' 173-176).
(משפטים תשפ)
