הרב אברהם רזניקוב (רב המרכז הרפואי איכילוב, תל אביב)בפרשת 'קדושים' רצף הלכות ויסודות המבהירים את הציווי "ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש" (שמות יט, ו). גם האדם הפרטי מצווה לחתור לקדושה ולעשיית צדק חברתי. בין היתר מוזכר בפרשה הפסוק, "לא תקלל חרש ולִפְנֵי עִוֵּר לֹא תתן מכשֹׁל" (ויקרא יט, יד). מהו גדר האיסור? ברור שיש קשר בין שתי המצוות הכלולות בפסוק זה. שתיהן נועדו להגן על אנשים חסרי אונים – חירש ועיוור – מפני פגיעה המנצלת את חולשתם.
משמעות הפסוק נוגעת אף לענייני רפואה. במשנה במסכת שבת נאמר כי מותר לחלל שבת עבור יולדת (פי"ח, מ"ג), ובדברי הגמרא התבאר כי מותר אפילו להדליק בשבת נר בשביל יולדת עיוורת, משום שיש בכך כדי ליישב את דעתה (שבת, קכ"ח ע"ב), כלומר, כדי שאם יארע איזה דבר, חברתה תוכל לראות ולעזור לה התירו את הדלקת הנר ליולדת עיוורת. דין זה נפסק להלכה.
מעיון בדברי הראשונים נראה לכאורה, כי כשם שהותר לעבור על איסורים מדאורייתא כדי ליישב את דעתה של היולדת, כך גם הותר לעבור על איסורים מדאורייתא לצורך יישוב דעתם של חולים מסוכנים. מכאן למד הגאון בעל ה"חזון איש", שיש לזרז את מי שמלווה את היולדת שייסע עימה בשבת. כי בוודאי אין דעתה של היולדת מיושבת, והיא עלולה לבוא לידי סכנה מחמת לחצה כשהיא לבדה. ולכן, יש לנסוע עימה לבית החולים ולא לשלחה לבדה (אגרותיו ח"א, קמ"א). וכן מטעם זה מותר בשבת להזריק ליולדת זריקת "אפידורל" בלידתה, כדי ליישב את דעתה, ולהזמין את הדולה ללידה.
האם יסוד הלכתי חשוב זה משמש להרחבת ההיתר לחלל שבת עבור חולה גם בדברים שאין בהם צורך ישיר לרפואתו? שהרי לפנינו הלכה, שגם כאשר אין כל צורך אובייקטיבי בהדלקת נר בשבת, הצורך הנפשי מהווה גורם הלכתי המתיר חילול שבת, ולכן יש להדליק את הנר, "כדי לישב את דעתה" של היולדת, שתהיה רגועה בשעה שהיא שרויה בסכנה.
הרב אליעזר וולדינברג טוען כי יסוד ההיתר לחלל שבת אפילו במלאכות האסורות מן התורה, נעוץ בחילוק בין חילול שבת לצורך פחד לצורך טיפול הרפואי עצמו, לבין פחד שאינו לצורך טיפול רפואי. כאשר החולה מפחד שלא ממלאים רצונו בדבר שחושב שאם ימלאו רצונו וייתנו לו דבר מסוים, זה יביא לו את רפואתו – באופן זה חשש הטירוף והיעדר יישוב הדעת עלולים לגרום לסכנה ממשית, ובשל כך התירו חילול שבת גם במלאכות האסורות מהתורה.
אמנם כאשר חשש הטירוף וחוסר יישוב הדעת של החולה נובעים מכך שאין ממלאים רצונו בדבר שאינו נוגע לטיפול הרפואי בו, באופנים אלו, אין חוסר יישוב הדעת יוביל לסכנת נפשות. משום כך לא התירו באופנים אלו לעבור על איסורי תורה, אלא רק על איסורי דרבנן. אמנם סייג הרב וכתב, כי באופנים שרואים כי אי מילוי רצונו בדברים שאינם נוגעים לטיפול הרפואי, עלול להביאו לידי פיקוח נפש, הרי הוא ככל חולה שיש בו סכנה, ומותר לעבור על איסורי תורה לשם כך (שו"ת ציץ אליעזר, ח"ח, ט"ו).
חילוק זה הובא להלכה בספר שמירת שבת כהלכתה (פל"ב, כ"ה-כ"ו), ובהערות שם תמה הרב שלמה זלמן אויערבך עד היכן היתר זה: "וכי מותר להביא לחולה עיתון או ספר קריאה במקום שאין עירוב כדי להפיס את דעתו "?(הערה פ"ג). גם הרב ניסים קרליץ נקט חילוק זה להלכה, ועל כן לא התיר ליולדת לחלל שבת לנסוע לצדיק כדי לבקש ממנו ברכה קודם הלידה (חוט השני, ח"ד, ש"ל, ד').
