לבחור מנהיג כמו בפריחת השקד

שָׁקֵד הוא עץ פרי ממשפחת הוורדיים. בזיהוי השקד כמעט שאין חילוקי דעות. זה העץ המוכר לנו גם בהווה ומניב שקדים.

פרשת קורח מתארת את מרד קורח ועדתו. קורח, יחד עם דתן, אבירם ו-250 מנהיגים מבני ישראל יוצאים נגד מנהיגותם של משה ואהרן ואומרים" רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ד' וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ד'" (במדבר, י"ז, ג'). עדת קרח נבלעת באדמה, ומגיפה פורצת, ואז מצווה ד' את משה לעשות מעשה, שבו יוכח אכן שהתפקיד היה מיועד לאהרון וזה על ידי 'נס המטות'. משה נצטווה לקחת את מטותיהם של שנים עשר נשיאי השבטים, לכתוב על כל מטה שם של אחד הנשיאים, ולהניח את המטות באוהל מועד. האיש אשר מטהו יפרח, הוא האיש שבו בחר ד' לשרתו "ויהי ממחרת ויבא משה אל אהל העדות והנה פרח מטה אהרן לבית לוי, ויוצא פרח ויצץ ציץ ויגמול שקדים" (שם, כ"ג). מדוע היה צורך במבחן נוסף? מדוע דווקא נבחר השקד ולא פרי עץ אחר? שאלה זו מובאת ברש"י- "ולמה שקדים"? ותשובתו, "הוא הפרי הממהר להפריח מכל הפירות, אף המעורר על הכהונה פורענותו ממהרת לבוא". פריחתו של מטה אהרון, המייצג את שבט לוי, לא מצביעה על אהרון בלבד (ובחירת הכוהנים), אלא על כל שבט לוי, כיוון שהמטה היה אחד משניים-עשר – אחד לכל שבט. מסתבר שלא די היה בסילוקם של קורח ועדתו, עדיין לא ניתנה הוכחה ניצחת לבחירתם של אהרן ושל שבט לוי.

הרשב"ם פירש שמבחן המטה היה שונה מכל מה שהכירו עד כה. בני ישראל היו מלומדים בניסים, אך בנס פריחת המטה, כל שלשת השלבים היו בתהליך טבעי שכל עם ישראל צפה בו. לראשונה הנס מולבש בתוך הטבע. יש כאן תיאור של שלשה שלבים של צמיחת השקד מפרח לציץ ואח"כ לפרי. כלומר, ד' רצה ללמד את עם ישראל פרק בהתבוננות בטבע, שגם היא ניסית ומעתה הופעת הקדושה והכהונה תיראה בצורה טבעית. זה חלק מצורת החיים הטבעית של עם ישראל, שיש בה 'פרחי כהונה', כוהנים, וכהן גדול ששמים את הציץ לראשו ומהווה את 'הפרי הבשל' שמכפר על עם ישראל.

השקד הוא אחד מעצי הפרי המתורבתים הקדומים ביותר, בשל היכולת לגדל שקדים אטרקטיביים מזרעים. לפיכך, ניתן היה לגדל אותו עוד לפני גילוי טכניקת ההרכבה.

הפועל שָׁקַד מופיע בתנ"ך תריסר פעמים, ומשמעו 'נזדרז והיה ער (לעניין)', כך למשל בנבואות הנחמה של ירמיהו, "וְהָיָה כַּאֲשֶׁר שָׁקַדְתִּי עֲלֵיהֶם לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ וְלַהֲרֹס וּלְהַאֲבִיד וּלְהָרֵעַ כֵּן אֶשְׁקֹד עֲלֵיהֶם לִבְנוֹת וְלִנְטֹעַ נְאֻם ד'" (ל"א, כ"ז). כלומר, עץ השקד מהווה סמל לזריזות, ומתבקש כעת מבט חיובי, הקב"ה מציין לטובה את ירמיהו על כך שהוא ראה גם את הצד הטוב שבמראה – לא רק את המקל אלא גם את הפריחה הטמונה בו. הוראת השורש שק"ד מתאימה לתכונתו של עץ השקד למהר ולהוציא ציצים ופרחים קודם להתכסותו בעלווה, מכאן גם נגזרת המילה שַׁקְדָן – אדם חרוץ, מי שזריז במלאכתו ומתמיד בה.

כיוון שהשקד פורח בסמוך לט"ו בשבט, הפך עץ השקד מאז תחילת ההתיישבות היהודית המחודשת בארץ ישראל לסמלו של החג.

השקד שנבחר לסמל את הכהונה הוא סמל ארץ ישראל היפה והטובה. אהרון, מתואר בפרקי אבות, "אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה" (פ"א, מ"ב). מאהרון הכהן למדנו מהי מנהיגות המשכינה שלום, צדק, אהבת הבריות, מנהיגות שיוצרת מציאות של גאולה. באמצעות מקל השקד מועבר מסר ערכי וחינוכי; לא די להעניש את המתקוממים. הכהונה תפקידה להשכין שלום בין אנשים. במטה אהרן שפרח היה גורם מחנך.

אנו חיים בעולם בו המנהיגות היא נושא מתמיד לוויכוח, ולוואי וניתן היה להניח את מטה המנהיגים באוהל מיוחד ורק מטה אחד היה פורח. אלא שהמציאות שלנו היא מציאות של חיפוש אנושי, לבטים וגם טעויות. חופש בחירה, גם בבחירה המוטעית. ובכל זאת, אפשר לקחת אתנו משהו ממעשה המטה ופריחתו. מנהיגות של אמונה בטוב, בני אדם זקוקים לדברים חיוביים, זו הסיבה שא-לוקים אינו מסתפק בהוכחות על דרך השלילה. הוא מבקש להצביע על אהרן כמי שיישא בכנפיו תקווה "והיה האיש אשר אבחר בו מטהו יפרח והשכתי מעלי את תלונות בני ישראל אשר הם מלינם עליכם" (שם). השראת שכינה אינה תוצאה של מי שהוא צאצא למשפחה הנכונה. לא די בייחוס, עליך לעמול כדי לבנות את המידות הנכונות, השראת שכינה מיוצגת על ידי מי שבחר בטוב, אלו קריטריונים ברורים למדי – אמות מידה שעל פיהם יפרח המטה, התבונן בטבע, ראה את פריחת השקד ולמד ממנו איך בוחרים מנהיגים.

(קורח תשפ"ב)