בחירה ביהדות ובמורשת

"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" (שמות כא א). מיד לאחר מעמד מתן תורה הנבואי והמרומם, התורה מפרטת את 'פרשת המשפטים'. "ומי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים ככל התורה הזאת אשר אנכי נתן לפניכם היום" (דברים ד, ח). משפטי התורה הם 'משפטים צדיקים' בראש ובראשונה משום שהם לא רק 'משפט' אלא גם 'צדק'. לא רק פרוצדורה המסדירה את החיים בצוותא או הסדרה במקרה של סכסוך משפטי ופלילי, אלא גם 'משפטי אמת וצדק' המתקנים את המציאות החברתית. "שהחוקים והמשפטים בעצמם הם צדיקים, ישרים וטובים בישוב העם והמדינות" (רמב"ן שם פס ה).
פרשת משפטים מציגה לראשונה את ה'חוקה היהודית', שמשקפת את עקרונות המוסר והצדק החברתי היהודי הייחודי. עקרונות מהפכניים וחדשניים ביחס לזמנם ובכלל, הנובעים מאמונה בקב"ה שברא את עולמו במידת הרחמים, ומצפה שנידבק במידותיו, באהבת הבריות שנבראו בצלמו, ובאמון ביכולת האנושית לייצר עולם טוב שמונע מהנכונות לתת ולא רק לקחת.
לא בכדי פותחת הפרשה ב'מצוות עבד עברי'. בניגוד גמור למעמד העבד בעולם, שלא הוקנו לו זכויות אדם (בארה"ב הוא השתנה רק במאה ה-19), התורה מגבילה את זכויות האדון ומגדירה את זכויות העבד. לאחר מכן מגדירה את עקרונות החוקה בדיני נפשות ונזקי נפש, דיני נזיקין נזקי גוף ונזקי רכוש, דיני גניבה, דיני שומרים, דיני האונס והמפתה, אונאת הגר, דיני הלוואה ומשכון, המחוייבות למשפט אמת ואכיפה שוויונית של מערכת הצדק והמשפט (לא אכיפה בררנית), איסור לקיחת שוחד, ועוד.
היחשפות למשפטים, ל'חוקת התורה' ולאופן שהיא מתיישמת בחיי היום יום של העם היהודי לאורך כל ההיסטוריה, בעתות צרה ורווחה, מהווה נקודת אור בעולם האנושי: "ואמר כי בחוקים ובמשפטים תועלות גדולות, שהם תפארת לעושיהם מן האדם, ואפילו שונאיהם ישבחו אותם בהם" (רמב"ן על דברים שם).
בשיח הישראלי העכשווי מרבים לדבר על בולטות המוסר היהודי בתחום 'מוסר המלחמה' ו'טוהר הנשק'. גם מי שאינם דתיים מעלים אותו על נס ומזדהים איתו כתפיסה נאורה ומהפכנית בקרב התפיסות המקבילות בעולם. אולם בשיח הלא רשמי, גם בקרב אנשים שאינם דתיים, ישנה התפעלות גם משאר עקרונות המוסר והצדק של משפטי התורה, המשתקפים בחיי העם היהודי לדורותיו, הנתינה, גמילות החסד והערבות ההדדית. אלה מקרבים לבבות בין דתיים לשאינם דתיים, ויוצרים את גאוות ההשתייכות לעם היהודי.
במערכות הבחירות הקודמות שוחחתי עם חברים קרובים, שאינם מהציבור הדתי, שהצביעו בבחירות לבית היהודי, ולקודמתה המפד"ל. הם הסבירו שהמיעוט הקולני שמנסה לצייר את אותה מפלגה כקיצונית לאומנית וצרת אופקים לא מייצג את דעתם. הם אמרו לי שלמרות שאינם דתיים ואף לא מאמינים (היו שכן), אין להם קונפליקט עם היהדות, במיוחד לא עם הצד הערכי והמוסרי של היהדות. הם אוהבים את הזהות היהודית שלהם. בהצבעה זו הם הביעו הזדהות ורצון לחזק את מי שמייצג עבורם את המורשת היהודית הטובה שהם מרגישים קשורים אליה בכל נימי נפשם. את החינוך לערכים ולמסורת לאהבת הארץ ואת החינוך לנתינה. הם ראו במפלגת הציונות הדתית כמי שמשמרת את המורשת וכמי שיודעת לחבר אותה לתרומה למדינה בכל תחומי החברה הביטחון והכלכלה. ואת המאבקים של הציונות הדתית על אופיה היהודי של המדינה הם רואים לא כמאבקים סקטוריאליים – כדי להיטיב לציבור שלה, אלא כמאבק שמייצג גם אותם.
ומעל לכל הם רואים בנו כמי שנותן את הנשמה למדינה.
(משפטים תשפ)