משכן לזוג צעיר

סיפור המובא בבבלי במסכת כתובות (סב:), מספר לנו על פרשת נישואיו של בנו של רבי:
"[…] (הלך לעסוק בנישואי בנו לבית ר' יוסי בן זימרא), פסקו ליה תרתי סרי שנין למיזל בבי רב (פסקו לו שיוכל ללמוד על חשבונם 12 שנה בבית הרב, לפני הנישואים). אחלפוה קמיה (העבירו את הכלה לפניו), אמר להו: ניהוו שית שנין (אמר להם: שיהיו 6 שנים). אחלפוה קמיה, אמר להו: איכניס והדר איזיל (העבירו אותה לפניו, אמר להם: אתחתן קודם ורק אז אלך). הוה קא מכסיף מאבוה (היה מתבייש מאביו) א"ל: בני, דעת קונך יש בך, מעיקרא כתיב: 'תביאמו ותטעמו', ולבסוף כתיב: 'ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם' […]".
המחותנים מאפשרים בנדיבותם לחתן הטרי ללכת וללמוד 12 שנה לפני הנישואים. ההצעה היא בדיון בין המחותנים – וממילא, בתאוריה.
אלא שאז הזוג הצעיר נפגש. החתן הטרי שחש שהגיוני לחכות 12 שנה עם החתונה, רואה את הכלה, ולפתע מציע שאולי בעצם יסתפק בשש. פגישה נוספת בין החתן לכלה כבר גורמת לו לבקש להתחתן קודם, ורק אחר כך לצאת ללמוד. הבקשה טבעית ומובנת, ומשקפת דילמות של זוגות צעירים גם בימינו, אלא שהבחור הצעיר נבוך בפני אביו, שרגשותיו גרמו לו שלא יוכל לחכות עוד. אביו, רבי, מזהה את מבוכתו, ומרגיע אותו: 'דעת קונך יש בך'. אף הקב"ה נהג באותו אופן: בשירת הים נאמר "תְּבִאֵ֗מוֹ וְתִטָּעֵ֙מוֹ֙ בְּהַ֣ר נַחֲלָֽתְךָ֔ מָכ֧וֹן לְשִׁבְתְּךָ֛ פָּעַ֖לְתָּ ה' מִקְּדָ֕שׁ ה' כּוֹנְנ֥וּ יָדֶֽיךָ", כלומר, התכנית המקורית של הקב"ה היתה להביא את עמ"י קודם אל נחלתם, ורק לאחר מכן להקים מקדש, ואילו בפרשת תרומה נאמר: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". בסיפור מובאים הדברים כדי להסביר את התנהגות החתן, ואני אבקש דווקא לראות מה יש בהתנהגות החתן שיכול לבאר את מקומו של המשכן:
סדרו הטבעי וההגיוני של עולם הוא שזוג יינשא לאחר שהתנאים מוכנים ואפשר להתחיל חיים בנקודת פתיחה טובה.
ההיגיון אומר שעם של עבדים, שזה עתה יצא ממצרים, עוד לא בשל ומוכן לבניית מקדש. תמידים כסדרם ומוספים כהלכתם יהיו לעם היושב בארצו ונטוע בנחלתו, ולא כאשר עדיין טרודים בנדודים במדבר ללא בית מסודר משלהם. מקדש נודד וסחיבת כליו, עורותיו וקרשיו, הם טרחה מרובה בשנות הנדודים. מה אפוא הביא את הקב"ה להחלטה לצוות על בניית משכן כבר במדבר? מדוע לא חיכה כמתבקש עד לכניסה לארץ ישראל?
על פי הסיפור שבפנינו, הקב"ה נמשל לחתן צעיר ונלהב. כמו בשה"ש, בנביאים, ובמשלים רבים אחרים העוסקים ביחסי עמ"י והקב"ה. הקב"ה מוציא את ישראל ממצרים, ופוגש אותם ישירות – הוא ולא מלאך, הוא ולא שרף. הוא נגלה עליהם על הים, ונגלה אליהם בקרבה אינטימית יותר במתן תורה. אחרי כל אלה – הוא לא יכול לחכות כבר לכניסה לארץ ישראל. הוא רוצה למסד קרבה יומיומית של התגלות והשראת שכינה. איך יתממש כל זה? "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". המשכן, מקום השראת השכינה במדבר, הוא דירת הארעי, הקרוואן, של הזוג הצעיר. שאמנם עוד לא סיים תואר, ולא צבר הון עצמי, אבל מרגיש שהגיע זמנו לקבל מקום משלו. יחסי עם ישראל והקב"ה במדבר הם אולי מורכבים, ומלאים בקשיי הנדודים, ועם זאת, דווקא הם המקום של קשר מיוחד ואינטימי, כזה שחוזרים להתגעגע אליו ממרחק הזמן ביישוב: "זכרתי לך חסד נעורייך אהבת כלולותייך, לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה".
(תרומה תשעט)