"בית".
היתה לי חברה שאמרה לי פעם, שאם רוצים לשמור על האהבה עדיף לא להתחתן. למה צריך למסד משהו כל כך רוחני וטהור ולהרוס אותו?
אבל אני, ג'אנקית של חתונות, אחת שאין חופה שלא מרגשת אותה. תביאו לי אשה לבושה לבן עם הינומה ואני ישר מקבלת את הפרצוף הזה, הלחלוחי, כמו בסוף סרט של וולט דיסני.
מכירים את ה"רעש קהל" הזה שמשתילים בתכניות סוג ג' בטלוויזיה ,"אווווו", אנחת אושר קולקטיבית כזאת? זה התקליט שמתנגן לי בראש כשאני רואה את החתן מביט בכלה ומניח את הטבעת על האצבע שלה.
עניתי לה, לחברה, "אני חושבת שאת טועה. בטח שצריך למסד אהבה, אבל לא מהסיבה שאת חושבת".
בדרך כלל כשאנשים שומעים את המילה "מוסד" הם פחות צוהלים ומתלהבים מאשר מהמילה "משכן" או "מקדש".
אבל הכוונה זהה.
איך אפשר למסד רגש? למשכן אמונה?
למה אי אפשר לחיות "הפילי אבר אפטר" בלי נישואין?
למה אי אפשר להישאר אדם מאמין בלי משכן או מקדש או אפילו בית כנסת?
אולי אפשר, לא ניסיתי, אבל מה שבטוח, דבר כל כך גדול כמו אהבה ואמונה -ראוי שיהיה לו בית.
החומר המשמר הכי חזק ביקום הוא: שיגרה קבועה.
ברגע שיש שגרה קל יותר ליחסים להיבנות.
כשגבר יודע שבסוף היום הוא חוזר הביתה, לאשתו, והם יאכלו יחד וילכו לישון יחד – זה שומר על המעטפת באופן הרבה יותר מחבק מאשר לשלוח לה וואטסאפ ב 21:30: "מותק, חזרתי מהעבודה עכשיו, אני גמור. אם בא לך תקפצי אלי, אבל הכי טוב שנדבר מחר בבוקר".
כשיש שגרה יש זמנים, יש עיתים, יש שפיות.
ככה יש זמן לעבוד וזמן להשקיע בזוגיות. הרבה יותר קל להצמיח וורקוהוליקים בסביבה ללא נישואין, כי כשאין בית לחזור אליו, אפשר להתבלבל .
בית. מילה קטנה שאוגרת בתוכה כל כך הרבה.
תמיד אנחנו אומרים "יש לזה ריח של בית", "זה מזכיר לי את הבית" וכו'.
בית הוא דבר חשוב. אפילו קריטי.
להקים בית, למסד, בשביל לשמור ולהגן על האהבה היקרה שמתחילה בזוגיות.
אלוקים מבקש מבני ישראל שיבנו "בית לאמונה", שיבנו משכן, ולא כי חסר לו נדל"ן בכדור הארץ.
הוא יודע שאם יהיה משכן תהיה שגרה, יהיו עיתים, תהיה שפיות, לאמונה יהיה מקום של כבוד בחייהם של האנשים.
הם יעלו קורבנות ויבואו להתפלל, בזמנים הקבועים, וזה ישמר את ההרגל, את דרך החיים, יגן על האמונה.
כי על רגש צריך לשמור.
רגש צריך לעטוף.
צריך לתת לרגש בית עם חצר ושגרה.
בין אם זו ברית הנישואין או ברית האהבה בין אלוקים לישראל.
בית בו אפשר בנחת לאהוב ולהתפלל.
(תרומה תשעט)