תיתכן תורה ללא ארץ?

בעקבות דברי הבבלי על הפסוק: "בְּטַבְּעֹת֙ הָאָרֹ֔ן יִהְי֖וּ הַבַּדִּ֑ים לֹ֥א יָסֻ֖רוּ מִמֶּֽנּוּ" (שמות כה, טו), כותב בעל ה'משך חכמה': "… ואמרו ז"ל (יומא עב, א): המסיר בדי ארון לוקה. והנה במזבח כתיב (להלן כז, ז) 'והיו הבדים… בשאת אותו', וכן בשלחן (כה, ח), מה שאין כן בארון, הבדים הם קבועים בו תמיד – הלא דבר הוא!". התורה אוסרת באיסור לדורות את הסרת הבדים של הארון גם לאחר שהגיע לייעודו. לעניין זה בולטת פרשנות הרש"ר הירש זצ"ל: "… והמצוה שלעולם לא יסורו הבדים מן הארון קבעה מראש לכל הדורות את דבר האמת, שהתורה הזאת ותעודתה אינן תקועות באדמה, שעליה עמדו בשעתם הקודש והמקדש… תורת ה' אינה קשורה וזקוקה לשום מקום מיוחד… שולחן ישראל ומנורת ישראל – מלוא חייו הגשמיים ופריחת חייו הרוחניים – קשורים באדמת ארץ הקודש; תורת ישראל – שאני".
כנגד כך זועקות מילות הרב קוק זצ"ל: "יצירה עצמית ישראלית, במחשבה ובתקף החיים והמפעל, אי אפשר לישראל אלא בארץ ישראל" (אורות, פרק ג).
הגדרתו של היינריך היינה לתורה – 'מולדת מיטלטלת', מיטיבה להסביר את הלך הרוח שעמו התמודד הרב קוק זצ"ל. היצירה הישראלית העיקרית נוצרה כולה בארץ ישראל: תלמוד ירושלמי, מדרשי הלכה ואגדה, תוספתא ומשנה, זוהר, ושולחן ערוך. פרשנות זו יכולה לשמש מקור לטענה בדבר היות הרש"ה זצ"ל, שסירב להיות שותף עם הרצ"ה קלישר ב'חיבת ציון', 'אנטי לאומי'. הוא כתב במפורש (אגרות צפון, ח): "במדבר קיבל את התורה ובכך היה לעם במדבר. בלא ארץ ובלא אחוזת אדמה – היה לגוף אשר נשמתו תורתו… התורה, מילוי הרצון הא-להי – הם לו אחוזת אדמתו ומטרתו…".
גם נגד דברים אלו זועק הרב קוק, בתחילת ספר אורות: "אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֵינֶנָּהּ דָּבָר חִיצוֹנִי, קִנְיָן חִיצוֹנִי לָאֻמָּה, רַק בְּתוֹר אֶמְצָעִי לַמַּטָּרָה שֶׁל הַהִתְאַגְּדוּת הַכְּלָלִית וְהַחְזָקָת קִיוּמָהּ הֶחָמְרִי אוֹ אֲפִלּוּ הָרוּחָנִי".
במבחן התוצאה, 'תורה עם דרך ארץ' לא הצליחה בסופו של דבר להתגבר על תוצאות האמנציפציה. מיותר לציין איזו מן השיטות הוכיחה עצמה. עמנואל שוורצשילר, נשיא קהילתו של הרשר"ה – רשם ביומנו שהוא היה היחיד מבני דורו בפרנקפורט שעדיין הניח תפילין.
(תרומה תשעט)