ד"ר גבריאל חזות (ממייסדי 'מידה טובה' לחקר ההיגיון היהודי, מרצה באונ' חיפה, ומקים תנועת 'ואהבת'- עושים טוב בישראל)
"וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן" (ל"ה)
המחזה שבו עומד משה מבחוץ מעורר תהייה ומעט 'אי נחת'. הוא ניצח על המלאכה ביד רמה במשך תקופה ארוכה לאחר חטא העגל, ועתה הוא מנוע מלהיכנס אל תוך הענן, פעולה שכבר עשה כמה פעמים! אני מבקש לטעון כי גם התנהלות זו הינה תוצאה של חטא העגל.
בסופו של דבר יקרא ד' אל משה ויזמינו להיכנס פנימה. הפסיקתא (זוטרתא, ויקרא ב ,א) אף יזהה את הקריאה בפרשתנו, כאל תגובה לעמידת משה מבחוץ: "מכאן לא ייכנס אדם לבית חבירו אא"כ יאמר לו היכנס. קל וחומר ממשה (שמות מ) 'ולא יכול משה לבוא אל אהל מועד' וגו' וכתיב 'ויקרא אל משה'".
הביטוי "ולא יכול" מכוון לכך שאולי הוא רצה מאוד בכך, אולם זה נמנע ממנו. רוצה, אך לא יכול! ענן זה מוכר למשה היטב גם ממעמד הר סיני וגם ממעמד קבלת לוחות הברית: "וַיִּשְׁכֹּן כְּבוֹד ה' עַל הַר סִינַי וַיְכַסֵּהוּ הֶעָנָן שֵׁשֶׁת יָמִים וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִתּוֹךְ הֶעָנָן" (ט"ז). כאן, התורה אינה מזכירה צווי המונע אותו מלהיכנס, המניעה היא "כי שכן עליו הענן וכבוד ד' מלא את המשכן". מדוע הוא נמנע כעת מלהכנס?
יש דרגה של קודש המחייבת אחיזה של הקב"ה ורק היא מאפשרת את הכניסה פנימה. זאת ועוד, המפגש של משה עם כבוד ד' אפשרי רק 'בהעלות הענן'. עתה מדובר על שכינה השוכנת בדרך קבע. המפגש עם 'הסופי' אפשרי רק בדרך של טישטוש וצימצום, הבאים לידי ביטוי 'בהעלות הענן', "כי לא יראני האדם וחי".
המכנה המשותף לדעות אלו הוא הצורך באיפוק מירבי בשעת התעלות זו. לקחי חטא העגל נלמדו! פרק גדול של חינוך לימד משה את העם. אין משיגים קדושת יתר בדרך של אקסטזה, פרק שלא נלמד היטב לצערנו על ידי נדב ואביהוא. הכניסה אל הקודש מחייבת התבוננות, ריכוז שכלי, והמתנה דרוכה.
האדם באשר הוא, חייב לתחום את עצמו בגבולות הגִזרה שבין האהבה הבוערת בקרבו לבין מידת התקרבותו אל הקודש. הגבול צריך לתאום את דרגתו. "קדושים תהיו, פרושים תהיו"! (ספרא, קדושים פרשה א). דווקא הימנעות מפעולות שאין התורה מצווה עליהם מקדשת את האדם ומקרבת אותו לבורא.
להערות: hazutg@gmail.com
(ויקרא תשפ"ב)
