פרופסור אביעד הכהן (נשיא המרכז האקדמי שערי מדע ומשפט)פרשת תרומה עמוסה חומרים ורשימות. מידות אורך וגובה ורוחב והוראות הפעלה מדוקדקות, משל היה זה מוצר להרכבה בשיטת "עשה זאת בעצמך" מבית "איקאה".
למרות הפירוט הרב, מדגישה התורה, ולא פחות משלוש פעמים (שמות כה, ט, מ; כו, ל) שהקב"ה הראה למשה את תבניתו המדויקת של המשכן וכליו כדי שבני ישראל יבצעוה בדיוק מרבי.
לעומת תיאור זה, במדרש "לקח טוב" נאמר שהראה הקב"ה למשה את תבנית המשכן בדמות אש. וכאן הבן שואל: וכי מכל החומרים שבעולם, דווקא האש – הקופצנית ומרובת הגוונים, שקוויה אינם "חתוכים" כלל ועיקר – היא האמצעי הטוב ביותר לשם הבהרת הוראות ההפעלה ויצירת תרשימים?
אפשר שבעל המדרש ביקש ללמדנו, שלמרות מתן כל המידות והרשימות, הותיר הקב"ה מרווח למשה, שיכניס במשכן גם את רוחו-שלו ואת רוחם של היוצרים – בצלאל, אהליאב ושאר העושים במלאכה – ונמצא המשכן, כמו העולם כולו, מעשה יצירה שבו שותפים היוצר הראשון, הקדוש ברוך הוא, והאדם שיכול, נדרש ומתבקש לשכלל את העולם, לעבדו ולשמרו.
על ביטוי נוסף של שותפות זו במעשה יצירת המשכן, הצביע יהושע עמיר לפני שנות דור, והוא מופיע במדרש פסיקתא דרב כהנא (תרומה ד): "'תבנית המשכן', אמר רבי לוי: בשעה שאמר הקב"ה למשה 'עשה לי משכן', היה לו להביא ארבעה קונדסים [=מוטות] ולמתוח את המשכן עליהם. אלא מלמד שהראה לו הקב"ה למשה למעלה אש אדומה, אש ירוקה, אש שחורה, אש לבנה, ואמר לו: עשה לי משכן! אמר לו משה לקב"ה: ריבון העולמים, וכי מאין יש לי אש אדומה, אש ירוקה, אש שחורה, אש לבנה? אמר לו: 'בתבניתם אשר הראית בהר'. אני בסממנים שלי ואתה בסממנים שלך".
ריבוי הגוונים בהיכל ה' מקבל תוספת הדגשה במדרש נוסף (פסיקתא רבתי, מהדורת איש שלום, ד"ה אשר הראית בהר): "מיד כשעלה משה למרום, פתח לו הקב"ה שבעה רקיעים, והראהו בית המקדש של מעלה, והראהו ארבעה צבעונין [=צבעים] שעשה מהם משכן, שנאמר 'והקמות את המשכן כמשפטו אשר הראית בהר'".
מדרש זה חותם בניגוד ובמתח שקיים בין "משפט" – מסגרת פורמלית, מקובעת, חתוכה (ומכאן מונחי המשפט שכולם "גזורים" פסק דין, כריתת חוזה, גזר דין, ביצוע וכיו"ב) לבין ריבוי הגוונים שמשקף תמונה "נזילה" ומורכבת הרבה יותר.
קווי המתאר הכלליים ברורים, קבועים ומחייבים. התבנית נתגלתה בהר, אבל איש האלוקים צריך לעצב לו במסגרתם את התוכן המדויק. בסממניו "שלו", בדרכו-שלו, לבנות לו בניין משלו.
ארבעת סוגי ה"אש" שמהם נצטווה משה, לפי המדרש, "לעשות את המשכן", הם ביטוי נוסף לאחד ממאפייניה הבולטים של מלאכת המשכן: רבגוניות. המשכן מורכב מהמון צבעים וחומרים. תכלת, ארגמן, תולעת שני, שש משזר.
במשכן אין אחידות. להפך. הוא כולל את הצבעים והגוונים כולם. כך בחומרים שמהם עשוי המשכן, וכך באנשים הפוקדים אותו.
ביטוי לריבוי ומגוון הדעות גם בעבודת ה' מצוי במקורות הרבה. כך ביציאת מצרים (בניגוד לפרעה שציווה "לכו נא הגברים ועבדו את ה'", הבהיר לו משה כי עבודת ה' שייכת לכולם: "בנערינו ובזקנינו, בבנינו ובבנותינו נלך"); כך במעמד הר סיני, שבו השתתף העם כולו – אנשים נשים וטף, תלמידי חכמים ועמי ארצות – בקבלת התורה, כך בבית הכנסת וכך בבית המדרש, בלימוד התורה.
לכולם יש מקום בעבודת ה', וכולם רצויים לפניו יתברך, ובלבד שהכל יהיה מתוך כנות, יושר, ניקיון כפיים וברות לבב, ומתוך ה"אש" הגדולה שממנה נבנה משכן ה', התלהבות לעבודת ה' והפצת האור הגדול שבוקע הימנה.
(תרומה תשעט)
