מערכת שבתוןחמי גולדין, אחיו של הדר
"וְנָשָׂ֣א אַֽ֠הֲרֹ֠ן אֶת-שְׁמ֨וֹת בְּנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֜ל בְּחֹ֧שֶׁן הַמִּשְׁפָּ֛ט עַל-לִבּ֖וֹ בְּבֹא֣וֹ אֶל-הַקֹּ֑דֶשׁ לְזִכָּרֹ֥ן לִפְנֵֽי ה' תָּמִֽיד".
בבואו להיות שליח ציבור, הכהן הגדול נושא את שמות בני ישראל, עשויים פז ואבנים יקרות כחותם על ליבו. לעולם אינו שוכח בפני מי הוא עומד, ובשם מי הוא עומד.
רבים אינם יודעים זאת, אך המאבק הראשוני של משפחת גולדין היה להגיד את שמותיהם של הדר ואורון. אם מפני חדלות אישים ואם מפני יראת הטרור. העוסקים לכאורה בהשבת גיבורי ישראל, לא העזו להגיד את שמם עד שהתערבנו.
כששאלנו למה, דיברו על המחיר שזה יכול לגבות אם ראש הממשלה או שר הביטחון יציין את השמות. עינכם הקוראות- ה"פתרון" של הממשלה להחזרת השבויים היה למחות את שמם מישראל.
אז נחשו מה? למחות את שמות גיבורי ישראל לא עזר, וככל שהממשלה עמדה בפחדנותה, כך העזו יותר חמאס. הממשלה בהתאמה גם היא העזה יותר; יותר ביקורים לאסירים, יותר טיפולים לאנשי חמאס, יותר כסף ומלט לרצועה. עזות מצח של ארנבת נפחדת.
מאז, שמותיהם של הדר ואורון הפכו לסמל לגבורת ישראל, ועם ישראל קורא בכל פינה את שמותיהם בגאווה ומשדר איום לחמאס באם יעזו להמשיך ולהחזיק אותם. עם ישראל קורא, אבל הממשלה מפחדת- בעיקר שיגלו את אוזלת ידה.
כשהייתי בראש השנה בקנדה שמעתי את התפילה לשבויים והנעדרים שנעלמה ממחוזותינו. תוך שנייה חזרתי לימים שבהם בכל שבת הייתי כילד שומע את שמות השבויים ויודע שמדינת ישראל היא מעצמה- אין לה ברירה אחרת. ואל לאיש לשבות את בניה.
היום אנחנו בתקופת בחירות, כולם רוצים להיות הכהן הגדול. כהן גדול כן, אבל לסחוב בכל יום את כל בני ישראל- זה לא.
זהו הזמן לערוך חשבון עם מי שקוראים לעצמם מנהיגנו, כי הדר ואורון יחזרו, ומי שאינו יכול לשמותיהם לא יכול להנהיג, לא ככהן גדול- ולא בכלל.
(תצווה תשעט)
